שורשי הקנאה
"אם הם מקנאים זה בגלל שהם אוהבים אותך", "אני מקנא כי אני אוהב אותך", "אתה צריך לדאוג כשהם יפסיקו לקנא, כי זה אומר שהם לא מאוהבים בך יותר"...אלה הם כל הביטויים שבוודאי שמענו או אמרנו בעבר.
עם זאת, קנאה אינה מדגימה אהבה כפי שהובילו אותנו להאמין. במציאות, זוהי תגובה רגשית לפחד לאבד משהו שאנו משוכנעים שהוא שייך לנו ושאנו חשים אליו חיבה רבה.
קנאה היא תמרור אזהרה המודיע לנו על קיומה של סכנה, איבוד חיבת יקירינו עקב נוכחות של אדם אחר. זה בדרך כלל מלווה בתחושות של נטישה והדרה, חיים בסיטואציה כואבת מאוד. אבל השלט הזה, אם נלמד לעבד אותו ולהבין אותו, יכול להיות מאוד מעשיר.
אפשר לחוש קנאה על הרבה דברים, אבל מעל הכל זה קשור לאותם תחומים שבהם האדם מרגיש הכי חוסר ביטחון. אבל, בניגוד למה שזה נראה, יריבו של מי שמקנא הוא לא אדם אחר, אלא הדימוי של מה שהוא רוצה להיות.
קנאה היא לא רק חלק ממערכות יחסים (למרות שזה המקרה הכי אופייני), אלא גם בין אחים, בני דודים, חברים, בני משפחה, עמיתים לעבודה וכו'. מסיבה זו התחושה הזו, הקיימת בכל התרבויות, היא חלק משירים, מיתוסים, אגדות, ספרים וכמובן מחקרים מדעיים.
קנאה: הרעיון המוטעה שמישהו שייך לנו
אם היינו מניחים בצד את הדעה שהאדם האחר הוא הנכס שלנו, קנאה לא הייתה קיימת. זה כל כך פשוט. בני אדם, מטבעם, גדלו בסביבה שבה הם מנכסים את כל מה שיש להם סביבם. אנחנו נשארים עם משהו כי אנחנו אוהבים את זה, זה עושה לנו טוב, אנחנו נהנים ממנו, ואנחנו רוצים שהוא נתון לחסדנו כשמתחשק לנו.
במקרה הספציפי של זוג, מערכת היחסים השכיחה ביותר שבה חווה קנאה, הרגשות והדעות של שניהם צריכים להיות חשובים. זה אומר שיש צורך למצוא איזון. אנחנו לא יכולים להעמיד פנים שהאחר הוא אובייקט שעושה מה שאנחנו רוצים, מתי, איך, איפה וכמה פעמים שאנחנו רוצים.
לפי דבריו של ו' דה מיגל: "לפעמים דאגה מוגזמת של אחד מבני הזוג מרמזת על הצורך לשלוט וזה קשור יותר לחזקה מאשר לאהבה". לשאול כל הזמן איפה הם, אם הם הגיעו לעבודה, מה הם עושים, ו"הגנה יתר על המידה" יכולה להיות דרך לא מודעת להחזיק אותם לצידנו.
אם אנחנו לא מאמינים שבן הזוג שלנו שייך לנו, זה לא אומר שאנחנו אוהבים אותו פחות, אלא להיפך לגמרי. כל אחד מבני הזוג זקוק לאוטונומיה, לכל אחד יש חלק מספק בחייו ובתוך הזוג, ושניהם גדלים בתוך הקשר.
האם אתה מאמין שיש הפגנת אהבה גדולה יותר מאשר האדם שלידנו מאושר ובעל רצון חופשי לעשות מה שהוא רוצה?
כמובן, בנקודה זו אנו חושבים: אם אני "אתן" להם לעשות מה שהם רוצים, הם בוודאי יטעו אותי או יתנהגו בצורה שאסור להם. לא בהכרח.
הסיבה העיקרית שאדם הופך לקנאי היא הערכה עצמית נמוכה , וזה משהו שהקנאי עצמו צריך לעבוד עליו. הפחד המוגזם לאבד את האדם שאנחנו אוהבים מעיד על כך שאנחנו לא מרוצים מעצמנו ושאנחנו חושבים שאנחנו צריכים מישהו אחר כדי להיות מאושר. ומה אתה יכול לעשות כדי לרפא קנאה?
חשוב להתייחס ישירות לשורש של מה שיוצר את הקנאה: הדחייה העצמית ההרסנית. לכולנו יש חלקים בעצמנו שאנחנו לא אוהבים או רוצים להשתפר בהם, אבל הבעיה היא כשאנחנו דוחים את החלקים האלה בצורה הרסנית.
אם בן הזוג שלך שולט בכל אחת מהתנועות שלך, אם הם מבקרים איך את מתלבשת, אם הם מרגלים אחריך בזמן שאת כותבת הודעת טקסט או דואר אלקטרוני, אם הם מרגישים חרדה כשאתה הולך לעבודה ומוצא תירוצים בשבילך להישאר הביתה, או אם כשאתה חוזר מלהיות בחוץ, אתה צריך לסבול חקירה, הם מקנאים יתר על המידה.
אז מה אפשר לעשות? דברו על זה ונסו לעזור להם להבין שאמון חשוב מאוד בזוגיות. אם שני בני הזוג ינסו לפעול כדי לשפר את זה, אין ספק שהם יצליחו.
