תוקפנות של בני נוער: סיבות ואסטרטגיות מניעה
על פי מחקר של Solis and Vidal (2006), שפורסם ב- Hermilio valdizan psychiatry and health journal, גיל ההתבגרות הוא שלב מאתגר בחיים שיכול לעורר מתח רב, בין אם בגלל בעיות בית ספר, אי ודאות לגבי העתיד, ולחץ חברתי, בין היתר. כתוצאה מכך, תוקפנות של בני נוער היא משהו שהורים ומחנכים רבים נאלצים להתמודד איתו מדי יום.
ישנן דרכים רבות להיות תוקפניות, ורבות קשורות למנגנוני ההתמודדות של כל אדם. במאמר זה נדבר על ההגדרה של תוקפנות, תוך התמקדות בגיל ההתבגרות כתקופה הקריטית שבה אנשים מפתחים את אישיותם ורוכשים הרגלים מסוימים.
תוקפנות בגיל העשרה
Osorio (2013) תיאר תוקפנות כאחת הטקטיקות של תחרות חברתית, אחת המיומנויות הרגילות ברפרטואר ההתנהגותי האנושי המכוונות להשגת יד על העליונה במצבי קונפליקט (במילים אחרות, ניצחונות/הפסדים, ניצחונות/תבוסות).
איפה אתה מותח את הגבול בין תוקפנות לאלימות? אוסוריו טוען שפגיעה פיזית היא מה שמבדיל בין השניים. התנהגות אגרסיבית לא חייבת להיות כרוכה בפגיעה פיזית.
מחקר של Mestre et al. (2012) ניתחו את הקשר בין מנגנוני התמודדות של מתבגרים ורגשות כדי לקבוע כיצד תהליכים אלו קשורים לתוקפנות.
תוצאות המחקר הראו שיש הבדלים ברורים בין הנבדקים עם רמות גבוהות ונמוכות של תוקפנות לבין מנגנוני ההתמודדות בהם השתמשו. באופן ספציפי, הם ראו כיצד בני נוער אגרסיביים יותר נטו להסתמך יותר על כישורי התמודדות לא פרודוקטיביים. בני הנוער הפחות אגרסיביים נטו להשתמש באסטרטגיות לפתרון בעיות כדי להתמודד עם הרגשות שלהם.
מנגנוני התמודדות ותוקפנות של בני נוער
לפיכך, תוקפנות ותוקפנות של בני נוער בשלבים אחרים של החיים קשורים לסגנונות ההתמודדות של הפרט. מנגנוני התמודדות הם האסטרטגיות שבהן אתה משתמש בעת התמודדות עם בעיות ומצוקות. אדם אגרסיבי יותר נוטה יותר להשתמש באסטרטגיות לא מסתגלות.
פרידנברג, מומחית למנגנוני התמודדות, התמקדה בגיל ההתבגרות כדי לפתח את התיאוריה שלה, הכוללת 18 אסטרטגיות התמודדות שונות. אלה מקובצים לשלושה סגנונות התמודדות:
- פתרון הבעיה. אסטרטגיה זו כוללת התמקדות בפתרון הבעיה.
- התמודדות לא פרודוקטיבית. דאגה, הדמיה של תוצאות שונות והתעלמות מהבעיה.
- התייחסות לאחרים. זה כולל פנייה לעזרה ברשת תמיכה חברתית.
פרידנברג (Frydenberg, 1997) טוען שרבות מההתנהגויות המסוכנות שבהן מתבגרים עוסקים, כמו שימוש בסמים, הפקרות מינית, אלימות ותוקפנות, הן תוצאה של חוסר יכולתם להתמודד עם אתגרים או בעיות מסוימות.
סגנון התמודדות ותוקפנות בגיל העשרה קשורים קשר הדוק.
מניעת תוקפנות של בני נוער
כלי חשוב אחד במניעת סוג זה של התנהגות הוא חינוך רגשי מוקדם. סגנון הורות דמוקרטי, חיובי ומכבד הוא גם מועיל מאוד.
מחקר של Del Barrio et al. (2009) ניסה להניח את הבסיס למניעת תוקפנות בילדים ובני נוער באמצעות המידע שבידינו על הקשר בין הרגלי גידול ילדים לתוקפנות.
המחקר מצא שהיבטים מסוימים של הורות חשובים במיוחד למניעת אגרסיביות אצל בני נוער. הם:
- שיפור עוינות אימהית.
- מנחה התנהגות ילדים.
- תקשורת רגשית מוגברת.
כפי שאתה יכול לראות, עבודה על תקשורת חיונית כדי למנוע תוקפנות של בני נוער. אותו דבר לגבי ילדים צעירים יותר. טיפוח סגנונות תקשורת אסרטיביים ופתוחים יכול למנוע אגרסיביות.
זכרו שבתקשורת, תוקפנות היא קיצון אחד, בדיוק כמו פסיביות. להיות במרכז היא האפשרות הטובה ביותר ושם שוכנת האסרטיביות.
חלופות לתוקפנות
תוקפנות מפתה מאוד עבור בני נוער. הסיבות השורשיות מגוונות וכוללות אישיות, חוסר יכולת להתמודד כראוי עם בעיות (מחסור במנגנון התמודדות), בעיות משפחתיות, סכסוך עם בני גילם, סובלנות נמוכה לתסכול, קליפת מוח פרה- מצחית לא מפותחת וכו'.
העוצמה והאופן שבו התוקפנות באה לידי ביטוי יכולים גם הם להשתנות. זה יכול להתבטא באלימות פיזית, ביטוי מילולי, תקשורת אגרסיבית וכו'. כמו תמיד, הכלי הטוב ביותר להילחם בתוקפנות הוא מניעה.
ליווי בני נוער בבית הספר, בבית או במקום בו הם מבלים ומתן כלים לעבודה על השליטה העצמית והויסות הרגשי שלהם כחלק מהאסטרטגיות הטובות ביותר להימנע מהתנהגות זו.
לסיכום, הדבר החשוב ביותר הוא להציע להם אסטרטגיות התמודדות חלופיות. למשל, דיאלוג, השתקפות, נשימה והצבת דברים בפרספקטיבה. ישנן דרכים רבות לבני נוער לנתב מחדש את רגשותיהם ולהימנע מלפנות לתוקפנות.
