אחריות רגשית: אני לא יכול, או לא?
"ברגעים האלה זה ממש בלתי אפשרי עבורי לקבל החלטה. אני לא יכול". ייתכן שביותר מהזדמנות אחת, מישהו קרוב אליך אמר את אותן מילים בדיוק. או שיכול להיות שגם אתה בעצמך ביטאת את התחושה של אותה חומה מוכרת בפנים שמפריעה לנו להחליט, ולהתקדם. תעשה את השינוי.
"אני לא יודע אם אני צריך לסיים את הקשר שלי." "אולי אני צריך לשנות כמה דברים בחיים שלי, אבל כרגע אני לא יכול". "אני יודע שאני צריך לדבר עם האדם הזה ולספר לו כל מה שאני מרגיש, אבל אני לא יכול. אני לא מעז. " מה עומד מאחורי כל הרגעים האופייניים של חוסר החלטיות? בחיי היום יום שלנו נע זרם אינסופי של חוסר ביטחון, שבכמויות גדולות יותר או קטנות יותר, הופך את חיינו לקלים יותר או פחות.
היום אנחנו רוצים לדבר איתך על היבט זה של החיים: על האחריות האישית והרגשית שכולנו צריכים לפתח בצורה נאותה יותר. לפעמים זה לא קל, אבל עם קצת מאמץ ואומץ, אנחנו יכולים להגיע לזה, וכך להיות עקביים יותר עם ההחלטות שלנו.
ההבדל בין לא יכול ולא רוצה
בטח אתה מכיר יותר מאדם אחד שכמעט כל יום אומר: "אני לא יכול". מוזמן לצאת, בדיוק כשאתה מדבר איתו או איתה, ואפילו כשמציעים שאולי זה יהיה הרגע לעשות שינוי בחייו, ה"אני לא יכול" מופיע שוב ושוב.
מה המשמעות בעצם לבטא את הרעיון של "אני לא יכול"? אם אני אומר את שתי המילים האלה, אני פטור מאחריות. זו רק דרך עבורנו להגביל את עצמנו. עם הקולות שלנו, אנחנו בונים חומות עצומות בשדה הקרב הזה שהם החיים. ואנחנו נכנעים.
אם אני לא שולט במצב, אני מפסיק להיות אחראי לכל מה שסביבי. לומר, "אני לא יכול" זה לוותר על ניהול הספינה של נסיבות ובעיות, ולא להשאיר אף אחד בראש. הרעיון של זה באמת מפחיד. בואו ניתן לעצמנו דוגמה פשוטה שאולי מוכרת לכם: "אני לא יכול לסיים את הקשר שלי, אני יודע שאני לא מאוהב יותר, אבל בילינו יותר מדי שנים ביחד ופשוט לא יכולתי לעשות לו את זה /שלה."
איפה ההערכה העצמית שלנו, הקוהרנטיות והיושרה שלנו? אם אנחנו לא עקביים עם הרגשות והרגשות שלנו, אנחנו מאבדים חלק גדול ממי שאנחנו. עם הזמן, זה יהפוך לתסכול כל כך גדול שהוא פוגע בנו וגורם לנו להרגיש ריקים. בתורו, זה עלול בסופו של דבר גם לפגוע באחרים.
אחריות רגשית
בואו ננסה משהו אחר. מה יקרה אם במקום להגיד "אני לא יכול", אני מחליף את זה ב"לא אעשה", כלומר "אני לא רוצה". במקרה זה יש נוכחות ברורה של בחירה. יש הרשעה ונחישות. יש אומץ וכוח רצון. זה מה שמכונה "אחריות רגשית". בתרגיל בריא זה, אדם עולה בקנה אחד עם מה שהוא או היא מרגישים ועושים. זה כאשר אנו לוקחים אחריות על הרגשות שלנו ואנחנו פועלים בצורה קוהרנטית מבלי לגרום לאף אחד כאב, אפילו לא לעצמנו.
אחריות רגשית היא נדבך חיוני של הערכה עצמית ואושר. אל לנו להימנע מרגשותינו, אלא עלינו לקבל אותם ולהעז בעצמנו לקבל החלטות התומכות בהם. כך נוכל לפעול בצורה אמיצה וכנה יותר.
לא תמיד קל לפעול בהתאם לרגשות שלנו. החיים הם מבוך מורכב בו אנו צריכים להתמודד ולהיאבק באנשים שונים ובמצבים שונים. אבל כדאי לזכור זאת ולפתח תמיד את הרעיון שנוכל להפגין אחריות אישית אותנטית וכנה.
כדי להשיג זאת, נראה לך אסטרטגיה קטנה. זה מאוד פשוט. זה מבוסס פשוט על הסבר בכמה שורות של הבעיות שיש לך כרגע, הצבתן בצד של "אני לא יכול" או "אני לא רוצה". לאחר שעשית זאת, שאל את עצמך כיצד המילים הללו גורמות לך להרגיש ואם הן מגדירות את האמת של מה שאתה מרגיש. הנה דוגמה:
"אני לא אוהב את הבן/חברה שלי יותר, אבל אני לא יכול לעזוב אותו/ה. אני לא מעז". --" אני לא רוצה לעזוב את הבן/חברה שלי." (זה נכון?)
" אני לא יכול לטוס במטוס, זה מפחיד אותי."----" אני לא רוצה לטוס במטוס." (זה נכון?)
"עמית לעבודה מפריע לי. אבל אני לא יכול להגיד לו את זה."--" אני לא רוצה לספר לו." (זה נכון?)
" אני לא יכול להתמודד עם הרגשות שלי."---" אני לא רוצה להתמודד עם הרגשות שלי." (זה נכון?)
האם זה לא מדהים איך שינוי מילה אחת קטנה יכול לשנות לחלוטין את נקודת המבט שלך?
