טרור - כאשר הצל שלו מוביל אותנו לחוסר אונים
נהוג לומר שאין אובדן חופש גדול יותר מאשר חוסר הביטחון הנגרם מפחד. הטרור והפיגועים האחרונים שחווינו לא רק השפיעו ישירות על הקורבנות עצמם. ההשפעה הרגשית והפסיכולוגית הקשורה בצל הפחד הגיעה לכולנו.
הטרור התיישב בחברות שלנו בשר ודם. הקורבנות בחדשות כבר לא חיים במדינות במזרח התיכון שבהן הסבל לפעמים "מנורמל באופן אנוכי" בעיני העולם המערבי. בימינו אנו מתאימים את הייסורים האלה הרבה יותר. כי למרבה הצער, הפרצופים והחיים האלה מזכירים לנו רק מרחוק את שלנו.
הטרור הוא בראש ובראשונה הכישלון המוחלט הגדול ביותר של המין האנושי. זה הנבט של השנאה, חוסר ההבנה והרוע, שמצליח לפלג אומות וחברות.
הטרור מייצג איום עולמי שמתהווה שמשפיע על כולנו. איום שיש לו גם השפעות משלו. בין ההשפעות הללו ניתן למנות את חוסר האבטחה הבולט והחשש מפני התקפות עתידיות. כמו כן, קיימת אי-חיזוי של התקפות אלו וחיים בפחד. פעמים רבות זה אפילו גורם לחוסר אמון במוסדות שלנו. אנו עומדים בפני דרישות רגשיות ופסיכולוגיות חדשות, ועלינו ללמוד כיצד להתעמת איתן.
אנו מזמינים אתכם להרהר בכך.
טרור והשלכותיו הפסיכולוגיות
לעתים קרובות אומרים שאחרי 91 העולם מעולם לא היה אותו הדבר. עד כדי כך, שאנשים רבים מעזים לתאר את החברות שלנו במשבר כהילוכים המבוססים כמעט אך ורק על צל הפחד. הודות לפחד הזה מקשיחים אמצעי הבקרה. מבני כוח מסוימים מתחזקים וכולם עובדים עם מטרה מאוד ספציפית בראש - ביטחון.
עלינו לזכור שביטחון הוא בעצם היעדר פחד. בנוסף, זו גם זכות הכלולה באמנת האו"ם שבה מצוין כי שלמותו הפיזית והנפשית של כל אדם חייבת וראויה להיות מוגנת, בטוחה ומוגנת. כשזה לא קורה, אנחנו מאבדים את תחושת השליטה שלנו וההתפתחות החברתית והאישית שלנו מוגבלת.
השפעות הטרור וחוסר האונים
על פי מחקר שנערך באוניברסיטה הבינלאומית של ולנסיה, ישנן שתי תופעות המסבירות כיצד פעולות טרור יכולות להשפיע עלינו:
- מלכתחילה, יש את אפקט האדווה. זהו מנגנון אשר יוצר מספר "מעגלים מרחיבים" לאחר התקיפה או האסון. הגלים הראשונים משפיעים על הקורבנות עצמם ועל משפחותיהם. הגלים השניים משפיעים על הקהילה, על העיר או על כל השטח. כאן, ההשפעה הרגשית מוגברת עד כדי כך שהם מפתחים פחד או תחושת חוסר אונים מול התקפות עתידיות אפשריות.
- אפקט ההידבקות. השפעה זו נובעת לא רק ממגע עם קורבן ישיר של טרור אלא גם כאשר התקשורת או מוסדות אחרים מייצרים פחד ומעצימים את תחושת חוסר הביטחון עוד יותר.
כמעט בלי לשים לב, נוצר אפקט דומינו. ראשית, אנו מזועזעים מהפיגועים. מאוחר יותר, ערוצי טלוויזיה, רשתות חברתיות ושיחות שאנו מנהלים עם אנשים אחרים מעלים את תחושת חוסר האונים. זה מעלה עד כדי הגבלת דרך החיים שלנו או ההתנהגות שלנו. אנחנו מפסיקים לטייל ומתחילים לחוסר אמון בקבוצות תרבותיות מסוימות.
אסור לנו להיות שבויים של פחד
יש מאמר מעניין שהתפרסם במגזין "פסיכולוגיה היום". בו הם מסבירים שהטרור ינצח בחברות שלנו ברגע שבו כל אחד מאיתנו יבצע את ארבע ההתנהגויות הללו:
- מבטלים את החופשות שלנו ומפסיקים לנסוע
- מרגישים פחד בכל רגע ביום וחשש מהתקף בסביבתנו
- פיתוח חוסר אמון כלפי המוסדות שלנו
- מרגישים צורך להעביר את המשפחות שלנו למקומות בטוחים יותר
במאמר שפורסם בכתב עת למדעי החברה, הפסיכולוג אורדונז דיאז אומר לנו שמטרת התקפות טרור היא, מעל הכל, ליצור אפקט פסיכולוגי שגורם להשפעה חברתית גדולה. נוסף על כך, הם גם מבקשים להפעיל סוג של כוח הקשור לפחד ולתחושת חוסר הביטחון.
ייתכן שאין בהישג ידנו את האמצעים או הדרכים לשים קץ לאסון מסוג זה. המורכבות הפוליטית והמניעים האפלים המתרחשים בתיאטרון הגיאוסטרטגיה, הפוליטיקה והחימוש, גורמים לנו להרגיש יותר כמו בובות מאשר כמו שחקנים ראשיים.
עם זאת, כדי להתמודד עם תחושת חוסר האונים או הייסורים, יש צורך להימנע מלהיות שבויים בפחד. משהו חיוני כמו לאפשר לעצמנו לחיות חיים נורמליים ולהתייחס ולכבד אחד את השני יכול לעזור לנו להישאר רגועים ומאוזנים. אפילו שבח לערכים שהופכים בני אדם לאצילים יכול לסייע במובן זה.
על מנת לעשות זאת, ברצוננו לסיים מאמר זה בהשתקפות. זכור את דבריו של הפילוסוף פרננדו סאוואטר. "הדבר החשוב ביותר, מבחינה אינטלקטואלית, הוא לא להבין את המניעים של טרוריסטים, אלא שלנו להתנגד להם מבלי להשתמש בנשק שלהם".
