הלילה האפל של הנשמה
"הלילה האפל של הנשמה" הוא כינוי לתקופה של עצב, פחד, ייסורים, בלבול ובדידות, שהוא דבר הכרחי להתמודד איתו כדי להתקרב לאלוהים.
רבים מאיתנו חוו, לעיתים, את התחושה שאנו רוצים לנטוש את המרחב שאנו מכנים "הזהות שלנו". אנחנו נכנסים למרחב אחר מלא בספקות, של עמימות, אי ודאות, שבו אנחנו מרגישים אבודים.
כבשה גילתה חור בגדר ונמלטה דרכה.
שמח שברח, הוא הסתובב במשך זמן רב ובסופו של דבר הלך לאיבוד.
יום אחד, בזמן שרדפו אחריו על ידי זאב, הוא התחיל לרוץ ולרוץ...
אבל הזאב המשיך לרדוף אחריו, עד שהגיע לרועה פעם נוספת,
הרועה הגן עליו והוביל אותו באהבה בחזרה לדיר.ולמרות שכולם התעקשו אחרת, הרועה סירב לתקן את החור בגדר.
-אגדה קלאסית
המוח שלנו רוצה שנחזור "לתוך העט". זה רוצה שנפסיק לחקור, ונחזור לנקודת ההתחלה שלנו. זו ההתפטרות המפחידה ההיא, המחשבה שהחלומות שלנו על שינוי אישי הם לא יותר מאשר משאלות לאוטופיה לא קיימת.
על מנת להתפתח ולגדול כאנשים, עלינו לחוות "לילות אפלים", שבהם רגשות כמו חרדה או דיכאון משתלטים, ומטרידים את המוח והאגו שלנו. אנחנו חייבים לעבור את הלילות האלה, כי אם ניכנע ונוותר, לא נימלט מאזור הנוחות שלנו.
החיפוש אחר עצמו מרמז על התקיפות להמשיך תמיד להתקדם. זה מרמז ללמוד להתגבר כל הזמן, כדי להרחיב לאט את גבולות הזהות שלנו. אנחנו היחידים שיכולים להגדיר לעצמנו מה אנחנו רוצים לעשות. היחידים שיכולים להרהר בדברים ממקום מיוחס, המסוגל לראות את מה שאחרים לא יכולים לראות מקומת הקרקע.
אין ספק שכולם הרגישו בשלב מסוים צורך לקפוץ, לברוח, ללכת לאיבוד ולהתאבד. אין ספק שממדים אחרים מטרידים את תפיסת הזהות שלנו והבריחה מהעט הופכת לאופציה תקפה, אבל בל נשכח שזו לא חייבת להיות הדרך היחידה החוצה.
