סגירת טיפול - כיצד להתמודד ולהתמודד עם הישנות עתידיות אפשריות
כל שכול, פרידה או סגירה בחיינו ממלאים אותנו בחוסר ודאות ופחד לקראת מה שיקרה בעתיד. זה נכון במיוחד אם הסתמכנו מאוד על האדם או המצב המעורבים בסיטואציה. אנחנו כבר לא יכולים לסמוך על התמיכה שהם נתנו לנו. פחדים יכולים להופיע לעתים קרובות כאשר אנו מגיעים לסוף הטיפול.
במקרים כאלה, כשהמטרות שהוצעו בתחילה בטיפול הושגו, אזי אנו עומדים בפני סגירת הטיפול. עם זה יכול לבוא גם הפחד מהישנות ואי היכולת להתמודד עם העולם בלי הביטחון שתמיכה פסיכולוגית יכולה לספק.
פחדים אלו נפוצים מאוד, וכדי להבטיח סיום מוצלח של התהליך הטיפולי על המטופל להתמודד איתם לפני סיום הטיפול. ישנן טכניקות ומטרות שונות לכך, וכולן נועדו להתמודד עם הפחדים הללו. אלו היעדים העיקריים:
- עזרה למטופל לקחת קרדיט על השינויים שחלו בתהליך הטיפולי.
- יצירת "מנגנוני ביטחון" שיכולים להקל על התמודדות עם הישנות או משברים אפשריים.
- להקל על המעבר מחיים עם טיפול לחיים בלעדיו.
למרות שזה עשוי להיראות פשוט, כל מטופל וכל תהליך טיפולי שונים. צריך לנתח כל מקרה לגופו. במאמר זה נעסוק, באופן כללי, כיצד לסייע למטופלים להתמודד עם סגירת הטיפול בהצלחה.
המטופל יהיה המטפל הטוב ביותר שלו
כאשר למטופל יש פגישה עם פסיכולוג, הוא בדרך כלל עושה זאת מתוך ציפייה שהפסיכולוג הוא זה שיפתור את בעיותיו. זה קורה בדרך כלל כי אנחנו רגילים לתרחיש רפואי. הרופא ירשום פתרון חיצוני שבדרך כלל אינו מרמז על שינוי מסוים בחיינו. לפחות לא מעבר לנטילת כדור בזמנים מסוימים.
אבל הרבה אנשים לא מבינים שפסיכולוג טוב לא עובד ככה. בטיפול פסיכולוגי המטרה היא שהמטופל יהפוך למטפל של עצמו. הם מתחילים בתפקיד נחות ומצפה כלפי הפסיכולוג. אולם התקווה היא שבסופו של דבר המטופל יוכל לשלוט ולהשתמש ביעילות בכלים שהפסיכולוג סיפק לו.
זה לא אומר שכאשר לאדם הייתה בעיה פסיכולוגית שטופלה בהצלחה, הוא או היא מסוגלים כעת לטפל באחרים או לתת עצות. עם זאת, הם הפכו למומחיות לגבי עצמם ובעיותיהם שלהם. לאחר סיום הטיפול הם מסוגלים ליישם בחייהם את כל מה שלמדו, ללא צורך בפיקוח פסיכולוגי רציף או בליווי.
תחשוב על מה שלמדת
חשוב מאוד שפסיכולוגים ישדרו את המסר הזה בצורה מאוד ברורה למטופלים שלהם. עלינו ליידע אותם שהמטופלים עצמם הם המשתתפים והדיילים העיקריים של השינויים שנקבעו בחייהם.
אנחנו, כפסיכולוגים, רק עזרנו להם להשיג את הרווחה שלהם על ידי ניסיון לשפר את היכולות שלהם עם כלים מאוד ספציפיים. מעבר לנקודה זו, המטופלים הם אלו שהוציאו את הכלים לפועל וקצרו את התוצאות. הם אלה שהביאו את עצמם למקום בו הם נמצאים כעת.
כאשר עומדים בפני סגירה של טיפול כלשהו, זה בדרך כלל דבר חיובי מאוד לבקש מהמטופל להרהר במה שלמד. לפעמים זה מאוד מועיל לכתוב מכתב לעצמי הקודם - לאדם שהלך לחפש עזרה פסיכולוגית להתמודד עם בעיה שעכשיו הוא או התגבר או למד להתמודד איתה. זה יעזור להם לרכוש ולהפנים נקודת מבט שונה על מה שהם מסוגלים לעשות. וזה יצייד אותם להתמודד עם כל הישנות אפשרי שעלול לקרות.
"מנגנוני הביטחון" החיוניים להישנות אפשריות
"מנגנוני הביטחון" הם משאבים שהמטופל חייב לעמוד לרשותו כדי שיוכל להתמודד עם הישנות אפשריות. מנגנונים אלו כוללים את הסבר הבעיה שלהם בתחילת הטיפול ונורמליזציה של ה"נפילות" כשלב נוסף של התהליך כולו.
בתחילת כל תהליך טיפולי על הפסיכולוג לחקור את הרקע וההשלכות של כל בעיה שבגינה המטופל הולך לטיפול. ניתוח זה צריך לכלול את המצבים או האנשים שגורמים להופעת הבעיה. זה צריך לכלול גם את הרגשות שגורמים לו להופיע.
מידע זה חשוב מאוד על מנת לבצע טיפול מותאם אישית ומוצלח. עם זאת, חשוב מאוד גם בסגירת הטיפול. זה יכול להכיל רמזים חיוניים הקשורים להישנות עתידיות אפשריות. בואו ניקח בחשבון את העובדה שהחזרה מתרחשת תמיד בהקשר משמעותי. המפתחות להקשר זה חשובים כמו מפתחות אישיים כשמדובר ביכולת לטפל ולחזות התנהגויות. וכך, אם נזהה מצבים שבהם הבעיה עלולה להתעורר, נהיה מוסמכים יותר להתמודד איתה.
להיות מוכנים להישנות אפשרית
היכרות מעמיקה עם הבעיה אינה חשובה רק ליכולת לחזות הישנות פוטנציאלית. זה גם מספק לנו את הרמזים הדרושים להתמודדות. לכן, על ידי ניתוח הבעיה בצורה גלובלית ומותאמת אישית, אנו יודעים מתי היא עלולה להתעורר. נדע גם באילו משאבים נוכל להשתמש בכל מצב. כך יוכלו פסיכולוגים ללמד את מטופליהם את "מנגנוני הבטיחות" שיסייעו להם להתגבר על כל מהמורות בדרך. עלינו להבהיר למטופל שהוא זה ששולט בבעיה שלו. אם יש הישנות כלשהי, אז הם אלה שיגדירו זאת מחדש כנפילה פשוטה.
ההבדל בין שני המונחים נקבע לפי מידת השליטה שאנו מניחים לגבי הבעיה שהובילה אותנו לפנות לטיפול. השפעה נוספת היא המחשבות שעולות כאשר הבעיה מתעוררת מחדש. הבה נסתכל על דוגמה פשוטה כדי להסביר זאת עוד יותר.
עצם הדילוג על יום אחד מהתזונה שלנו לא אומר שאיבדנו את המאמץ שהשקענו בה ואת כל ההתקדמות שעשינו. זה תלוי בנו להחליט אם להמשיך או אם או לחזור להרגלים הישנים שלנו. במהלך טיפול לגבי הישנות עתידיות אפשריות, אנחנו יכולים לעשות את אותו הדבר. אנחנו יכולים להחליט אם אנחנו מתכוונים לוותר, או שנתייחס לזה כמעידה קטנה בדרך.
איך להכין את עצמנו לאחר טיפול ממושך
לבסוף, משהו נוסף שיכול לעכב את סגירתו של תהליך טיפולי הוא משך הטיפול. ככל שהתהליך ארוך יותר, כך גדל אי הנחת, הפחדים והקשיים שהמטופל יכול להרגיש. במקרים אלו זה לא כל כך החשש מפני הישנות אפשרית. הפחד קשור יותר באיך להתמודד עם החיים ללא השגחה פסיכולוגית. בלי מישהו שיתאים, יפקח או יאמת את ההתקדמות. ייתכן שהסיבה לכך היא מערכת היחסים עם הפסיכולוג, וכל חיבה, ידידות או תלות שהתפתחו. אם זה המקרה, והתהליך הטיפולי הולך להתארך, אז הפסיכולוג יצטרך לשמור על מרחק מהמטופל. הם לא חברים שלהם ולא תמיד יהיו לצידם.
תהליך זה יכול להיות מסובך כאשר למטופל אין רשת תמיכה חברתית טובה. לפעמים הפסיכולוג מתחיל לתפוס את המקום הזה בחייהם, למרות שהוא לא התכוון לעשות זאת. במקרה זה, אחת המטרות הטיפוליות, לפני סגירת סגירת הטיפול, תהיה שהמטופל יעשיר את הרשת החברתית שלו ככל הניתן. אם אין להם אחד אז הם יצטרכו ליצור אחד חדש, כדי להיות מסוגל לפרוק או לשתף את הבעיות שלהם.
בסופו של דבר, מה שאנחנו רוצים לעשות כשאנחנו עומדים בפני סגירת הטיפול הוא ליצור הסכם בין הפסיכולוג למטופל. גם המטופל וגם הפסיכולוג חייבים להסכים עם מה שהושג בפגישות. המטופל חייב גם לדעת שהוא מסוגל להתמודד עם חיים מחוץ לטיפול בהצלחה.
