מה קורה כשאהבה נכזבת?

אהבה נכזבת היא אולי אחד המצבים הכואבים ביותר שיכולים לקרות בחיים. כל מי שחי את זה יודע את זה והרגיש את זה עם כל הווייתו.

יחד עם זאת, זהו גם אחד הסיכויים הטובים ביותר שיש לנו ללמוד שיעורים חשובים על עצמנו. בהיותנו בפתיחות רגשית מלאה, אנחנו הרבה יותר שבריריים ורגישים יתר למה שקורה לנו.

התנסות במצב זה עלולה להיות טראומטית ומעיקה, ובו בזמן מעשירה ומאירה באותה מידה. אנו מקבלים, ללא ספק, פרספקטיבה ייחודית שממנה אנו חווים היבטים רבים שלא האמנו שהיו להם.

פתאום זה כאילו הזמן עצר, וקצב הלב שלנו מואץ בכל פעם שאנחנו חושבים על האהוב הזה שאליו אנחנו כל כך קשורים.

עגמת האהבה

בן לוויה הנאמן של אהבה נכזבת הוא מלנכולי. זוהי מחלתו של המאהב הלא מרוצה, בגלל חוסר התגובה של מושא החיבה.

כל מה שאנו חווים נרצה לחלוק עם אותו אדם, והכל מזכיר לנו אותו או אותה. כל מקום שהוא או היא חלפו על פניו הופך לקדוש, ואנחנו מתעצבנים ומבולבלים לחשוב עליהם למרות שזו פנטזיה.

אנחנו מקווים למגע ולו הקטן ביותר איתם, והתוצאה מסתיימת בסוג של נוסטלגיה: עצב בעומק ליבנו.

המחלה הזו, המלנכוליה של האהבה, היא מה שהדגישו הטרובדורים מימי הביניים. האירוניה היא שהמקור שלו הוא גם בדיוק זה שירפא אותו: האדם שאוהבים אותו.

תסכול מחוסר החיבור

אהבה נכזבת גורמת לנו לתסכול עמוק כי הציפיות, התקוות והפנטזיות שלנו לא מתממשים.

אולי זה שאנחנו מעריצים פשוט לא מרגיש אותו דבר כלפינו, או אולי הוא או היא פשוט מרגישים אדישות, וזה כואב לא פחות. בשני המקרים עוצמת התסכול עלולה להוביל לבעיות שונות שהן פיזיות ופסיכולוגיות כאחד. אנו יכולים להפוך להרס עצמי כתוצאה מחוסר סיפוק ומאכזב.

באיזה שלב אובד התקווה והרצון להיות עם האדם האחר? זו שאלה שאולי מי שעבר את המצב הזה יוכל לפתור. אבל יש לזה גם טוויסט: התגובה והרזולוציה יהיו שונים עבור כל אדם.

קבלה

כל התהליך הזה עשוי להסתיים בבגרות וקבלה עצמית. אנו עשויים להבין שאהבה אינה ניתנת לשליטה, היא אינה תלויה ברצון שלנו, ולכן האדם האחר לא ירגיש אהבה כלפינו גם אם נרצה בכך.

באותה מידה, איננו יכולים למנוע את עצמנו מלחוש חיבה גם אם ננסה שלא. כל מה שאנחנו יכולים לעשות הוא להתבונן ולכבד את הרגשות שלנו ושל האדם האחר.

אהבה קשורה לעניינים רוחניים, ואינה ניתנת לאינטלקטואליזציה. זו שמחה עמוקה שמציפה אותנו וממלאת אותנו בגעגוע למי שאנחנו אוהבים.

כל אדם יודע את הגבול שלו ומחליט מתי להיכנע ולקבל את המציאות. כאשר ייאוש, אי שקט ומלנכוליה נחווים בעוצמה רבה, ללא הדחקה עקב אהבה נכזבת, הרגשות הללו נותרים למות ואינם כרוכים בפרידה, אלא בטרנספורמציה במערכת היחסים.

אל לנו לחוש חרטה על כך שאהבנו ולא אהבנו בתמורה. זו מתנה פשוט להרגיש מהי אהבה. גודלו ועוצמתו טובים לנשמתנו לפרוח, כמו גם לפסל את עצמנו מפצעינו.