כשאני רוצה לבכות, אני לא...ואז אני מתחילה לבכות סתם

בכי הוא מעשה מורכב עד אינסוף, והוא גם מרגש עד אין קץ. למעשה, המדע עדיין מציע לנו תשובה חלקית כאשר הוא מנסה להסביר מדוע מתרחש בכי. בבני אדם, זוהי תגובה הקשורה למצבים רגשיים חזקים, בין אם אושר או אומללות. אצל חלק מהחיות, שגם נותנות לדמעות לזלוג מעיניהן, חלות אותן מניעים.

בכי הוא בעצם הדרך הראשונה שאנו צריכים להביע את עצמנו בפני העולם. זה הבסיס לתקשורת שלנו בחודשי החיים הראשונים. דרך עבורנו לומר "אני כאן" ו"אני צריך אחרים". היא מקדימה את השפה ובו זמנית מתעלה עליה.

כל בן אדם בריא יודע מה זה לבכות. לפעמים בגלל סבל שאין לך יותר מילים עליו. פעמים אחרות כי הצחוק חוצה את הגבול שהופך אותו לדמעות. לפעמים מתוך התרגשות פשוטה. וגם לפעמים, אנחנו בוכים כשאנחנו חווים רגשות מתנגשים, בלי לדעת למה.

הכותרת מפרפרזה על שיר של רובן דריו: "נעורים, אוצר אלוהי, אתה כבר עוזב כדי לא לחזור לעולם! כשאני רוצה לבכות, אני לא. ולפעמים אני עושה זאת בלי סיבה בכלל..." זהו איך אנחנו מרגישים באותם רגעים בחיים שבהם אנחנו צריכים כוח להתקדם, אבל דמעה אומרת לנו לעצור לרגע.

כמו כן, ברגעים של טרנספורמציות פנימיות גדולות, הדמעות יכולות לזלוג בכל רגע. כל שינוי גדול מרמז על פרידה מעידן אחר, רגעים שלעולם לא יחזרו. גם אם הרגעים האלה היו מלאים בזמנים רעים, הם היו בעלי משמעות רבה בחייך. ברגעים של שינוי אנחנו נהיים מאוד רגישים לכל דבר, ואנחנו נוטים לבכות בלי שמשהו באמת מניע את זה.

לדמעות רגשיות יש הרכב שונה ממה שמכונה "דמעות בסיס". האחרונים הם אלו המיוצרים כאשר העין צריכה לשמן את עצמה. או גם, כשהיא מגורה (למשל, כשאתה חותך בצל). מדענים גילו שבדמעות רגשיות יש יותר חלבונים ויותר הורמונים הקשורים ללחץ. לכן הרעיון שבכי הוא מעשה משחרר הוא אמירה עם בסיס מדעי.

בכי הוא גם שפה, צורת תקשורת. זה מופיע כאשר מילים פשוט אינן מספיקות כדי להגדיר רגש. כמו כשאתה משיג משהו, וזה גורם מכריע בחייך. או, כשאתה עד למשהו שמניע כל סיב בהוויה שלך. לכן הם אומרים שבכי הוא מורכב ביותר, מכיוון שהוא קשור לרגשות עמוקים מאוד. ולמרות זאת, אין שום תיאוריה שמסבירה זאת בשלמותה.

מי שמתפאר בכך שהוא לא בוכה סובלים ממשהו שאפשר להגדיר כאנאלפביתיות רגשית. הפסיכואנליטיקאי ז'אן אלוש מדבר על תקופה שנקראת "אבל יבש". הוא מניח שכיום אנשים לא רוצים לבכות, גם כשיש להם מניעים ברורים וראויים לעשות זאת. הוא גם מציע שמגבלה זו יכולה להיות הבסיס לצורות רבות של דיכאון. בכי אינו סימן לחולשה, אלא לספונטניות. לכן אפשר לומר בלי פחד: תתחיל הבכי!