נוקשות נפשית
המילה "קרוב אופקים" שימשה בשפה הפופולרית כבר זמן רב. אנו משתמשים בו כדי לתאר אנשים שמפגינים נוקשות נפשית, או אנשים שלא מבינים או רוצים להבין נקודת מבט אחרת. או אנשים שרק כדי להיות צודקים ינסו לשכנע אותך שאתה טועה.
באופן קונבנציונלי, כאשר אנו מדברים על אנשים קרובים, אנו מתכוונים לאנשים שדוחים גישות, רעיונות או נקודות מבט של אנשים אחרים, כך שהם יכולים להישאר "כלואים" ברעיונות ובסכמות המנטליות שלהם. אלו אנשים שמנסים להתאים את העולם למוחם שלהם ולא להיפך.
למילה הזו, בין רבות אחרות שזכו לפופולריות, יש יותר עומק כשמסתכלים עליה מנקודת מבט של פסיכולוג. למילה "קרוב אופקים" יש גרסאות שונות בפסיכולוגיה. נתמקד בשניים מהם, שכן המשמעויות שלהם די דומות.
נוקשות נפשית
נוקשות נפשית כרוכה בחוסר גמישות ופתיחות ראש כלפי ראיית רעיונות מנקודות מבט שונות, כלפי עמידה בביקורת על משהו שאנו מאמינים בו, וכלפי לחיות במקום לשרוד. מונח זה שימש תכופות בפסיכולוגיה הקלינית כתופעה, סימפטום ותכונת אישיות. הנה כמה דוגמאות:
- כתופעה קלינית, הפסיכואנליזה מתארת נוקשות נפשית כהתנגדות של מטופל לשינוי או למשהו אחר שהוא רוצה להימנע ממנו. הגדרה זו דומה מאוד לאופן שבו אנו משתמשים בה מדי יום. דוגמה אחת תהיה הנוקשות הנפשית של המטופל כלפי אהבה או מחויבות, מה שהופך את הדברים הללו לקשים עוד יותר להשגה.
- גם למושג הנוקשות המנטלית התייחסו רבות כשמדברים על אזור הנוחות. קשיחות נפשית חותכת את הכנפיים הדרושים לך לדמיון, לשיפור ולחקר מקומות חדשים.
- כסימפטום, אתה יכול לראות נוקשות נפשית בהפרעות נפשיות כמו תסמונת אספרגר, דמנציה והפרעה טורדנית-קומפולסיבית. במקרים אלה, זה נושא את אותה משמעות שהזכרנו קודם.
- השימוש הנפוץ ביותר במילה "נוקשות נפשית" הוא כתכונה אישיותית. בפסיכולוגיה קלינית, המשמעות היא בדרך כלל קבוצה של מאפיינים נפשיים, רגשיים והתנהגותיים (אך בעיקר נפשיים) המתרחשים יחד. לפיכך, יש ספקטרום של קשיחות מחשבתית עם שני קטבים מנוגדים: קשיחות גבוהה ונמוכה.
הצורך בסגירה קוגניטיבית
ההגדרה השנייה של נוקשות נפשית היא טוויסט קטן ברעיון של אנשים קרובים. הצורך בסגירה קוגניטיבית מתייחס לצורך לסלק את אי הוודאות הנובעת ממחשבות ומצבים מסוימים. צורך זה מניע את האדם למצוא תשובה מהירה. ככל שהצורך בסגירות גדול יותר, כך הם ישקיעו יותר אנרגיה בקבלת התשובה וההגנה עליה.
למרות זאת, זה לא אומר שהתשובה נכונה, אמיתית, אמיתית או אפילו בריאה. אבל מה זה קשור לאנשים קרובים? זה פשוט. תארו לעצמכם שיום אחד, אפר מתחיל ליפול מהשמיים. משהו בלתי מוסבר בהתחלה, מכיוון שאין הר געש בקרבת מקום, וגם אין שום דבר אחר שאמור לייצר אפר בקנה מידה כה גדול.
אדם קרוב, או מישהו עם צורך גבוה בסגירות קוגניטיבית, היה אומר שזה לא אפר, זה שלג. וזה זה. הם לא היו מקדישים לזה מחשבה נוספת. כמו שאמרנו, ככל שיש יותר צורך בסגירה, כך דחוף יותר למצוא תשובה, גם אם היא לא נכונה.
כעת דמיינו מצב שבו מעורבים רגשות. נניח שבן משפחה נפטר. מישהו עם צורך גבוה בהסתגרות - ואל תשכח הבדלים אינדיבידואליים - ינסה למצוא תשובה לאי הוודאות הגדולה שמהווה מוות בצורה מודגשת ואולי אפילו יותר כואבת. הם היו מתעלים את הכעס שלהם להאשמת הרופאים, או שהם ירגישו אשמה על הטעויות שלהם שהם עשו לגבי יקירם.
יש הרבה תרחישים אפשריים, אבל כולם חולקים את המאפיין של דחיפות, למרות שדחיפות לא עוזרת במצבים אלה. כך קשורים הצורך בסגירות קוגניטיבית וקרוב: מיידיות וסובלנות נמוכה לאי ודאות דוחפים אותם למצוא תשובה מהירה מבלי לחפש את המענה הנכון.
האם אתה קרוב?
התשובה לשאלה זו כוללת שני חלקים. דיברנו על נוקשות נפשית כסוג של תכונת אישיות וכצורך בסגירות קוגניטיבית, ששניהם ממלאים צורך שיש לכולנו פחות או יותר: להתגבר על אי הוודאות.
החלק הראשון של התשובה כולל להיות כנים עם עצמך ולשאול את עצמך האם אתה מנסה למצוא הסברים או לתת אותם. אם אתה נותן לחברים שלך לסיים כשהם מדברים, אם אתה נותן לפעמים לסקרנות לנצח את הפיתוי להישאר עם ההסבר הראשון, או אם אתה מסוגל לחיות עם שאלות ללא מענה, כנראה שאתה רחוק מלהיות קרוב.
כפי שראינו, להיות נוקשה נפשית או לא זו שאלה אישית, אז ברור שזה לא הגיוני להגיד "אני פחות נוקשה ממך", כי כל אחד קובע את הסקאלה שלו.
מצד שני, לגבי הצורך בסגירה, יש לומר שלמרות שיש סולמות ובדיקות למדידה, בכל הנוגע לחיי היום יום, המציאות היא שלכולנו יש את זה. אין דבר אנושי יותר מאשר לחפש יעילות נפשית ולהימנע מהמצוקה הנגרמת מאי הבנת משהו, אפילו יותר כאשר מעורבים רגשות. מי יכול להאשים את בן המשפחה בדוגמה שהזכרנו ברגשותיו כלפי המוות?
אל תשכח את נקודת המפתח של מאמר זה: כל זה מתרחש על ספקטרום. קשה לומר אם מישהו "נוקשה" או "לא נוקשה", אם הוא "צריך סגירה" או "לא צריך סגירה". בסופו של יום, למרות היכולת למדוד את הגורמים הללו, אנחנו היחידים שיכולים לרדת לתחתית הנוקשות שלנו. אז אולי זה לא על להיות נוקשה יותר או פחות, אלא להבין למה אתה ואיך זה יכול לפגוע בך.
