להלן נדבר על העקרונות הפסיכולוגיים של טיפול בסכיזופרניה וטיפול משפחתי.
סכיזופרניה לא משפיעה רק על האדם הסובל ממנה; יש לה השפעה משמעותית גם על חברים ובני משפחה. היום נלמד על הדינמיקה של סכיזופרניה וטיפול משפחתי.
חשיבותה של מעורבות המשפחה בטיפול בחולים עם סכיזופרניה תפסה תאוצה בשנות החמישים. במחקריו הבחין בראון שלמטופלים שחזרו למשפחותיהם לאחר טיפול היה שיעור הישנות גבוה בהרבה ממטופלים שחיו לבד או עם אנשים שאינם קשורים אליהם (כלומר בבית או במוסד). הוא הגיע למסקנה שמשפחה יכולה להיות מקור ללחץ שעלול לגרום לחוסר איזון חדש. לכן, היה צורך בהתערבויות כדי לשלוט בלחץ האמור, וזו הסיבה שהעניין בקשר בין סכיזופרניה וטיפול משפחתי נולד.
בראון, יחד עם שני חוקרים נוספים, בירלי וווינג, יצרו את הראיון המשפחתי של קמברוול (CFI). הראיון נמשך ארבע שעות ומנסה לחזות הישנות המטופל.
החוקרים הציעו את המושג החדש של רגש מפורש (EE) שפעל בחמישה סולמות: ביקורת, עוינות, חוסר שביעות רצון, חום ומעורבות יתר רגשית. מדד ה-EE הוא פונקציה של ביקורת, עוינות ומעורבות.
הביע רגש
ביקורת מתייחסת לביקורת המתמדת שהמשפחה מביעה על התנהגות המטופל.
העוינות היא כללית יותר ומתייחסת לדחייה מוחלטת של המטופל כאדם ולא רק להתנהגותו.
לבסוף, מעורבות יתר מתייחסת להגנת היתר שהמשפחה מפגינה כלפי המטופל ולהדרמטיזציה של מצבים לא חשובים, ולהתעצבנות יתר על הדברים.
מסקנות לגבי סכיזופרניה וטיפול משפחתי.
כיום, מומחים מאמינים כי תגובות יתר רגשיות של בני משפחה הן מקור כרוני ללחץ ומנבא טוב להישנות המטופל. זו אחת הסיבות לכך שכל כך חשוב לערב את המשפחה בטיפול בסכיזופרניה.
טיפול מסוג זה נמשך בדרך כלל מספר שנים, לפחות שנתיים אם הם אמורים להיות יעילים, ומצריך קשר תקופתי עם בני משפחה. להלן נדבר על העקרונות הפסיכולוגיים של טיפול בסכיזופרניה וטיפול משפחתי.
אלו הם מודלים של התערבות המתמקדים בעיקר במתן מידע על המחלה, בשינוי תגובות רגשיות מסוימות, בהפחתת הקשר בין המטופל למשפחה, בשיפור התקשורת ובמתן אסטרטגיות התמודדות ופתרון בעיות מתאימות למשפחות.
הדגם של אנדרסון
מודל זה מבוסס על תיאוריית הפגיעות ומטרתו העיקרית היא פסיכו-חינוך. המודל מורכב מחמישה שלבים בעלי מבנה גבוה, שמטרתם לקדם דינמיקה משפחתית מתאימה, לעודד את המטופל לדבוק בטיפול, להימנע מבידוד חברתי ולהימנע ממצבי לחץ. חמשת השלבים הם:
קשר משפחתי. בשלב זה המטופל יכול להיות נוכח. המטפל עובד עם המשפחה על יצירת ברית טיפולית, עיבוד רגשות אשמה, אופן הבעת רגשות ואסטרטגיות לפתרון בעיות בעבר ובהווה.
סדנה פסיכו-חינוכית או סמינר לכישורי הישרדות. ניתן לעשות זאת עם מספר משפחות אך אין חולים. במהלך הסדנה מספקת המנחה למשפחות מידע על המחלה, תרופות לסכיזופרניה וחשיבות הטיפול העצמי.
השתלבות מחדש בקהילה. המשפחה והמטופל נמצאים יחד במפגשים אלו. הם יעבדו על ליישם את כל מה שלמדו עד כה. אלו יכולות להיות פגישות שגרתיות ומתוזמנות אך לעיתים דורשות ייעוץ טלפוני או פגישות חד פעמיות בזמנים בהם המטופל חווה חוסר איזון.
שיקום חברתי ומקצועי.
סוף הטיפול. ברגע שהמטופל והמשפחה מגיעים ליעדים שלהם, הפגישות הופכות פחות שכיחות. אנשי מקצוע בתחום הבריאות ומשפחות מתכננים תוכניות למעקב ארוך טווח.
דגם הלף
גישה זו מציעה קבוצה של התערבויות חברתיות-מוכרות שנועדו לשנות רגש מפורש גבוה (EE). המטרות העיקריות הן הפחתת EE והקשר עם המטופל, הגדלת הרשתות החברתיות של המשפחה, הפחתת ציפיות לא ריאליות ושיפור התקשורת. התהליך מאורגן לשלושה שלבים:
תכנית פסיכו-חינוך. מטרת שלב ראשון זה היא להגביר את המודעות למחלה. איש מקצוע בריאות הנפש מבקר בדרך כלל את המשפחה בבית ומעביר לה סדרת הרצאות. שיאו של שלב זה הוא דיון.
קבוצות רב משפחתיות. מפגשים אלו מפגישים משפחות עם EE גבוה ו-EE נמוך כדי שיוכלו ללמוד אחד מהשני. טכניקת המפתח של שלב זה היא פתרון בעיות. בפני המשפחות מוצגות מצבים שונים וביחד מגיעים לאסטרטגיית ההתמודדות הריאלית והיעילה ביותר.
קבוצות חד משפחתיות. המטרה כאן היא להפחית EE ומגע חברתי. המפגשים הם עם המשפחה והמטופל.
מודל זה הוא סוג של טיפול התנהגותי המבוסס על מודל הלחץ-פגיעות-התמודדות-יכולת. זה מאוד מובנה ומודרך ומבוסס על למידה חברתית וביהביוריזם. מודל זה טוען שמיומנויות התמודדות גורמות לאנשים להתגבר על אתגרי החיים. טיפול זה מאורגן לחמישה שלבים:
הערכה התנהגותית של התא המשפחתי. המטרה כאן היא לעשות ניתוח פונקציונלי של איך המשפחה מתקשרת ופותרת בעיות. המטפל גם יעריך את האפשרויות, הצרכים והתחומים לשיפור של כל אחד מבני המשפחה.
חינוך על המחלה. הפגישות הללו מתרחשות בבית כשהמטופל והמשפחה נוכחים. המטפל מספק מידע על המחלה תוך שימוש בשילוב של תוכן, דיון ושיתוף בחוויות אישיות. המטפל צריך להיות בעל סגנון פתוח ולהימנע מביקורת והאשמה.
אימון מיומנויות תקשורת. שלב זה קורה גם בבית כשהמשפחה והמטופל נוכחים. אימון מיומנויות חברתיות ותקשורת נועד להפחית מתחים בבית ולתמוך בהסתגלות.
הכשרה בפתרון בעיות.
אסטרטגיות התנהגותיות ספציפיות. ישנן כמה בעיות שלא ניתן לטפל בהן בשלב הקודם, אז זו הזדמנות למשפחות ללמוד על אסטרטגיות התנהגותיות אחרות שעשויות להיראות מועילות. אלה כוללים הצבת גבולות, מיומנויות חברתיות, תוכניות מגירה, טיפול מיני וזוגי, הרפיה, פסק זמן, דוגמנות וכו'.
דגם הטרייר
היום נלמד על הדינמיקה של סכיזופרניה וטיפול משפחתי.
זהו מודל קוגניטיבי התנהגותי המבקש לספק פתרונות לבעיות ולצרכים משפחתיים ולהפחית EE. הוא מכשיר את בני המשפחה או "קציני השיקום" בכישורים הדרושים להם כדי להיות מסוגלים להתייחס למטופל. הפחתת הלחץ המשפחתי חשובה, וכך גם האופן שבו המשפחה מגיבה לאירועים מלחיצים. השלבים הם:
תכנית חינוכית. באחד המפגשים המטפל משתף את המשפחה בחומר חינוכי על מיתוסים של סכיזופרניה. המטופל מצטרף למשפחה לפגישה השנייה.
ניהול מתחים וכישורי התמודדות.
תוכנית להגדרת מטרות. המטפל מלמד משפחות להתמודד עם בעיות בצורה הכי בונה שאפשר. הם גם מציידים אותם לשנות דפוסים ישנים ולאמץ דפוסים חדשים שיועילו לכל בני המשפחה.
מסקנות לגבי סכיזופרניה וטיפול משפחתי
סכיזופרניה נחשבת באופן מסורתי למחלה פסיכיאטרית שטיפול תרופתי היא אפשרות הטיפול היחידה עבורה. זה גורם לחולים ולמשפחותיהם להרגיש די חסרי אונים. אבחון סכיזופרניה מעורר פעמים רבות תחושה ש"הכל אבוד" ואין לחולה ולא למשפחה שליטה כלשהי על המחלה.
הודות למספר מחקרים בתחום הרגש המובע (EE), אנו יודעים כיום שתרופות אינן האופציה היחידה. טיפול משפחתי יכול גם לעזור למטופלים לנהל את בעיותיהם בצורה חיובית יותר, להשתתף בחברה ולתקשר בצורה יעילה יותר. המשפחה יכולה להיות מקור משמעותי ללחץ עבור חולי סכיזופרניה, אך הם יכולים גם להפיק תועלת מטיפול ולהועיל במקום להכשיל.
לכן, ברגע שהמטופל יציב, התחלת טיפול פסיכולוגי וטיפולים מבוססי ראיות חיוניים לשיפור איכות החיים של המטופל.
לסיכום, התערבויות אלו הן חיוביות ומלאות תקווה, ומזכירות לסובלים מסכיזופרניה כי הם יכולים למלא תפקיד בטיפול וברווחתם.
