3 אגדות סיניות יפות
כמעט כל הסיפורים הסיניים, במיוחד העתיקים שבהם, הם סיפורים קצרים עם שיעורים נהדרים. אנשים העבירו אותם מדור לדור ועל רבים מהם עדיין מדברים בימינו. במאמר זה אנו חולקים שלושה אגדות סיניות יפות.
אגדות סיניות רבות לא נכתבו, אנשים פשוט מספרים להן. הם מייצגים דרך דידקטית להעביר את הערכים העיקריים של התרבות המזרחית לדורות החדשים.
בהזדמנות זו, אנו מביאים לכם 3 אגדות סיניות מסורתיות. כל אחד מהם מתמקד בלהראות כיצד ערכים והיעדרם מביאים לתוצאות מסוימות. הנה הם, תהנו!
השחף והחסד, אגדה סינית יפה
בממלכה ישנה, חי אדם עשיר וחזק שאהב שחפים. כל בוקר הוא קם והביט בים, שהיה ליד אחוזתו. הוא היה מהרהר בציפורים הלבנות האלה שהדהימו אותו במשך שעות.
יום אחד, הוא מצא שחף על המרפסת. הוא היה די בהלם ורץ להביט בו. האיש ראה שזה פצוע. הוא לקח אותו בזרועותיו והורה לרופאיו לרפא אותו. הפצע לא היה עמוק במיוחד והשחף התאושש די מהר. האיש היה נלהב.
השחף הדהים אותו עד כדי כך שהוא החליט לבדר אותו. הוא הורה לאנשים להכין עבורו את מיטב המאכלים: פסיון, בשרים אקזוטיים, פירות טעימים וכל מיני מעדנים. עם זאת, השחף לא אכל כלום. האיש ניסה לגרום לזה לאכול את האוכל, אבל זה פשוט לא עשה זאת. חלפו שלושה ימים, וכתוצאה מכך, השחף מת.
זהו אגדה סינית שמלמדת אותנו איך לפעמים אהבה היא לא באמת אהבה, רק אנוכיות. האיש בסיפור הזה חשב שהשחף יאהב את אותם הדברים שהוא אוהב. הוא התמקד רק בעצמו, במקום במה שהשחף באמת היה צריך.
האיש שלא ראה אף אחד
בממלכת הצ'י העתיקה, חי אדם שהיה לו צימאון בלתי נדלה לזהב. לרוע המזל, הוא היה עני מאוד ועבודתו לא הרוויחה ממנו הרבה כסף. בקושי היה לו מספיק כדי לשרוד. למרות זאת, הרעיון להשיג זהב עדיין ריתק אותו.
האיש הזה ידע שכמה סוחרים הציבו דמויות זהב יפות בדוכני השוק שלהם. החפצים האלה תמיד היו מונחים על גלימות קטיפה יפות. עשירי העיר היו הולכים לשם להתבונן בהם. לפעמים קנו אותם ולפעמים לא.
לפתע, האיש הגה תוכנית לקחת את אחת הדמויות שזרחו כל כך בשמש. יום אחד הוא לבש את מיטב בגדיו וקישוטיו והלך לשוק. הוא העמיד פנים שהוא מתבונן בדמויות הזהב ולפתע לקח אחת וברח. הוא נתפס ממש מהר.
שני השומרים שאלו אותו מדוע החליט לגנוב את הדמויות הללו לאור יום עם מאות עדים סביבו. האיש אמר להם שהוא אפילו לא חשב על הדברים האלה. הוא רק חשב להשיג את דמויות הזהב, וזהו. זהו אחד מהאגדות הסיניות המדברות על העיוורון שמגיע עם חמדנות.
האיש שהיה אובססיבי לדרקונים
היה אדם שהיה אובססיבי לדרקונים. הוא העריץ את צורתם ואת איך שהם נראו. הוא היה מתרגש מאוד כשהוא מסתכל על תמונות שלהם, נושם אש דרך פיהם והורג את כל אויביהם.
האיש הזה היה כל כך אובססיבי לגבי דרקונים שהוא זכר כל סיפור שהזכיר אותם. היו לו גם דרקונים ענקיים שצוירו על כל הקירות והתקרה של ביתו. ביתו נראה כמו מקדש המוקדש לדרקונים.
לילה אחד, כשהכי פחות ציפה לזה, פרץ ראש דרקון מבעד לאחד מחלונות ביתו. מבלי לתת לאיש זמן להגיב, החל הדרקון לנשום אש בכל מקום. כתוצאה מכך, האיש ברח והחל לצרוח. זהו אחד מהאגדות הסיניות שמלמדות אותנו לאהוב מציאויות קונקרטיות במקום אלו שאנו יוצרים במוחנו.
אגדות סיניות הן די מקסימות כי הן מראים לנו עד כמה חשובים ערכים חברתיים.
