אתה לא החוויות שלך, אלא מה שאתה לומד מהן
גורם עיקרי למצוקה הוא לעתים קרובות הבא: אנו מזדהים כל כך עם חוויות מסוימות עד שמגיע הרגע שבו איננו יודעים להבחין בין הצופה למשחק.
במקרה, חוויות כואבות הן אלו שהכי בולטות ויש להן את ההשפעה הפסיכולוגית והפיזית ביותר עלינו.
אנחנו חייבים לפרק את האמונה הזו מנשקנו אם אנחנו רוצים להיות מסוגלים להיות מה שאנחנו רוצים להיות. הבינו שאתם לא מה שקורה לכם, אלא הבסיס המאחסן את מה שאתם חווים. אתה לא מה שאתה חווה, אלא מה שאתה לומד מזה.
ההסבר טמון באבולוציה
האדם היה חשוף כל הזמן לסכנה, וטביעת הרגל הזו של התרגשות יתר ופחד רדומה בתודעה המודרנית שלנו, למרות שהיא לא תמיד באה לידי ביטוי.
לכן , מרמת הפרט אנו מתייחסים לכאב כאל משהו שבא להרוס אותנו. אמונה זו הופכת אותנו לחלשים ונמנעים באופן אינדיבידואלי וחשדנים מבחינה חברתית.
המחזור החולני הזה לא מרפא שום פצע: אתה צריך להפסיק לסבול כדי להתחיל לזרום, ולשם כך אתה צריך להבהיר שני מושגים שנחשפו בטיפולי הדור האחרונים: עליך להבדיל בין "הקשר האני שלך לתוכן האני שלך".
הצנצנת והחומרים
דמיינו צנצנת זכוכית. יש לו מראה עקבי וחזק, אבל אנחנו יודעים שתנאים סביבתיים מסוימים יכולים לגרום לו ליפול ולהישבר, על ידי החלקה כלשהי או בכוונה על ידי מישהו.
צנצנת זו כבר מזמן תופסת מקום חשוב בסלון של בית. יש לו משהו מיוחד, מישהו החליט לקשט את הכריכה שלו כדי שיהיה יותר מושך ולכתוב את המילים "צנצנת לכל דבר" כשהריבה שהייתה בתוכו במקור הסתיימה.
במהלך השנים שפכו אליו דיירי הבית, הילדים המשחקים בו ואף אורחים, חומרים וחפצים שונים.
הם שמו מטבעות בתוכו, פוסטים מבחוץ. הוא שימש ל"ציד ג'וקים", אירח גפרורים, טובות חתונה, מסמרים, סיכות, נשטף באקונומיקה, עבר גם קטורת ואם מישהו שכח מזה הרבה זמן הוא צבר הרבה לכלוך ואבק.
אבל הצנצנת המשיכה להישמר על המדף. אם היית הולך לבית ושואלים אותך מה אתה רואה כשאתה מסתכל על זה... מה היית עונה? בוודאי, היית מציין בבירור שמדובר בצנצנת זכוכית.
עכשיו תשאלו את עצמכם מה הטעם בסיפור הזה. ובכן, אני יכול להגיד לך את זה הרבה , זה לא סיפור של צנצנת זכוכית, אלא מטפורה לחיים שלך.
עברתי הרבה, אבל משהו תמיד נשאר אותו דבר: את עצמי
כמו צנצנת הזכוכית, גם לך יש מהות בלתי משתנה וטבועה. חווית אכזבות והזנחה, סבלת אדישות, בגידות ונפגעת מכוונות רעות של אחרים. הרבה מהנזק הזה נשאר בתוכך, ולכן הפכת למישהו יותר חשוד ואפילו נזיר.
דברים מאוד שליליים ממשיכים להוסיף למי שאתה מבפנים, אבל הפעם אף אחד אחר לא שם את זה שם מלבדך. הפקדת פחד, אובדן עניין, זיכרונות מזיקים ודמעות אינסופיות. אם תמשיך להעמיס את הצנצנת הזו, אתה עלול להישבר באמת, אז תפסיק להעמיס על עצמך בדברים שליליים כל כך ארוכי טווח.
חזור למהות שלך ולאני האמיתי שלך, תוך מודע לכך שלא משנה מה, כל עוד אתה חי, דברים טובים ודברים רעים תמיד יקרו לך. אבל אתה עדיין תהיה כאן, והעולם יזהה אותך.
תפוס את מה שקרה לך בקרניים ותחזור להיות אתה
הידיעה שאתה לבד אחראי לדרך שאתה בוחר בחייך היא אחריות קיצונית, אבל על ידי אחריות זו אתה זוכה לחופש.
"אני לא מאמין בצירוף מקרים או בכורח; הרצון שלי הוא הגורל שלי."
-ג'ון מילטון-
אז השתמש בכל מה שחווית כדי ללמוד ולהפיק לקחים מהחיים רק על סמך הניסיון שלך. תשכחו מכמה ושנו אחרים ותצחקו על השאר. תשפץ או תמות.
חזור להיות זה שמקבל בברכה חוויות מגוונות. או הרשו לעצמכם לשקוע בכל מה שקורה לכם, כך שהמהות שלכם תתחבר לחיובי ותוכלו להתקרב יותר ויותר למקום אליו אתם רוצים להגיע. לזרוק את מה שלא כדאי לחשוב עליו ללא הרף, כי זה לא קשור אליך גם אם עברת את זה.
זו חוכמה, אבל זה גם לדעת איך לאשר את עצמך בפני העולם על ידי אמירה גלויה שהתמודדת עם הטוב והרע וחזרת להתאחד עם המהות שלך. כי למדת שאתה לא מה שאתה חווה, אלא המהות שמקבלת אותם בברכה ונותנת להם לעבור גם.
