החלטתי לשכוח אותך
החלטתי לשכוח אותך כי אני אוהב את עצמי, כי נמאס לי להיות לוויין שמסתובב סביבך, אבוד וללא מטרה. נמאס להיות ירח ללא ברק פנימי, כזה שאיבד את הקסם והאור שלה.
מדוע אנו מגיעים לפעמים לקיצוניות הללו שבהן אנו מאבדים את האיזון וההערכה העצמית שלנו לאנשים אחרים? אנחנו לא יודעים איך, אבל משהו מושך אותנו עד שהוא קורע אותנו, עד שהוא משאיר את נשמתנו מוכה וחסרת תקווה.
חשוב שתזכור שכל רגש חיבה מבוסס על לחיות את חייך ליד אותו אדם. לעולם אל תעשה את הטעות של לחיות את חייך עבור האדם הזה, לשים את המפתחות לאושר שלך בכיסם.
עכשיו, אנחנו יודעים ששכחה היא לא קלה. למעשה, לאף אחד אין את גלולת הקסם שבעזרתה אתה יכול למחוק כל רגע של מערכת יחסים גרועה. שכחה, למעשה, אינה הפתרון לכל כאב הנשמה והלב שלנו.
מדובר בהורדת עוצמת הקול של אותם זיכרונות, ביטול חשיבותם כך שהרעש לא ימנע מאיתנו למצוא שוב את האיזון והכבוד שלנו. כי מי שגורם לנו לשכוח מי אנחנו, אין לו את הזכות להחזיק פרק זמן משמעותי בזיכרון שלנו.
מתי שכחתי את עצמי?
שכחה כרוכה בעשיית צעד ראשון קשה. זה מרמז על מידה רבה של אומץ ובגרות רגשית כאשר אנו קולטים שעלינו לעזוב משהו שגורם לנו כאב.
לא משנה כמה ימים חולפים או כמה עונות אתה רואה חולפות ליד החלון שלך, הזמן לא יגרום לך לשכוח. אבל זה יעזור לך לשים דברים במקום, ומעל לכל, להתבגר. כי מה שבאמת קשה זה לשכוח מישהו שגרם לך לשכוח הכל.
אם חווית מערכת יחסים כזו, שבה הבנת שאתה עוזב את עצמך מאחור, תדע שהדרך להחלמה, לריפוי פנימי ולמצוא את עצמנו מחדש היא קשה. עכשיו, מה גורם לנו להגיע לקיצוניות האלה? מדוע אנו נותנים לעצמנו להילקח בצורה עיוורת כל כך על ידי האדם האחר הזה?
יחסי תלות משותפים
מה שאנו עושים במערכות יחסים אלו הוא "לדלל את עצמנו" עם האדם שאנו אוהבים עד שאנו מאבדים את האינדיבידואליות שלנו. הבעיה נעוצה בכך שהרבה פעמים אנחנו עושים את זה מרצוננו החופשי כי אנחנו לגמרי מאוהבים.
לאט לאט אנו מגיעים לנקודה שבה אנו מעריכים את הצרכים של האדם האחר כחשובים יותר משלנו. תופתעו לדעת שאין צורך בהטלה מהאדם האחר כדי שזה יקרה.
בפסיכולוגיה פופולרית, הם מתייחסים לזה כאל תסמונת וונדי, כשהם מתייחסים לדמות ונדי דרלינג ברומן פיטר פן. הן בדרך כלל נשים שמבינות את האהבה כ"הצעת העצמי כולו לאדם האחר", דואגות ודואגות לבן הזוג שלהן בזמן שהן משאירות את עצמן ברקע.
מערכות יחסים שבהן "הכוח" נמצא באדם אחד
אם יש חבר אחד במערכת היחסים שאחראי על קבלת החלטות ומתעדף את עצמו על פני האחר, נוצר חוסר איזון בתוך מערכת היחסים והוא נידון לסבול. האדם האחר ירגיש את ההערכה העצמית והיושרה שלו מאוימים ויהיה כמו לוויין המקיף את האדם האחר. השכחה מגיעה בהדרגה וללא מרפא.
לזכור קל לזיכרון, לשכוח קשה ללב
מכיוון שיש לך לב, שכחה תהיה כמו משיכת עוגן שלא רוצה שתשתחרר מהזיכרונות של אתמול. לפעמים מה שאנחנו מחפשים זה לא לשכוח את מערכת היחסים עצמה, אלא לגרום לאדם שהיינו קודם להיעלם, מכיוון שהוא החזיק כל כך מעט מהמהות שלנו.
כמה מערכות יחסים הופכות אותנו לאנשים שאנחנו לא. הם הופכים אותנו לשבירים, הופכים את הערך שלנו לפגיע ומתעסקים ברגשותינו. כשאתה מסתכל במראה ולא מזהה את עצמך בגלל העצב בהבעה שלך, תגיב.
- בן הזוג שלך צריך לכבד את המהות שלך, את האור שלך, את מי שאתה בכל הניואנסים שלך.
- ברגע שתרצו לשנות אחד מהדברים האלה, ותאפשרו זאת ותצדיקו את מה שאתם עושים למען האהבה, תתחילו ללכת לעבר תהום.
- תמיד מגיע זמן שבו אתה חייב לשים את מה שאתה מרגיש ואת מה שמגיע לך בקנה מידה. אם יש יותר חרטות מאושר, ואם אתם מודעים לכך שמגיע לכם איזון ובעיקר אושר, תהיו אמיצים מספיק כדי לעשות את הצעד הבא.
- קחו בחשבון שבמציאות, זה לא על לשכוח כל יום שחוויתם בזוגיות. זה לזכור את זה בלי שזה יגרום לך כאב, וזה משהו שאתה תוכל לעשות עם הזמן.
תמיד יהיה קשה יותר לשכוח מישהו שנתן לך זיכרונות טובים. אם הם רק סיפקו לך דמעות ואכזבות, תן להם לעזוב את דעתך ואת ליבך. כמו רסיס שסוף סוף לא נתקע, נותן לך לנשום.
