עזוב את מה שכואב, גם אם כואב לו לשחרר
הזמן גרם לי להבין שלהרפות זה לא לוותר, זה לא מעשה של חולשה אלא של כוח וצמיחה. כי למרות שכואב לי לשחרר אותך אני מבין שיש דברים שלא יכולים להיות.
במהלך חיינו השארנו דברים רבים מאחור, התנתקנו מתרחישים, מצבים, מנהגים ואפילו מאנשים. כל מה שאתה היום הוא הסכום של מה שבחרת להרחיק מהדרך, כדי להיות האני הכי אותנטי שלך בהווה, למרות שזה היה כרוך בסבל רב.
לשחרר, למעשה, זה חלק מגלגל החיים, שבו כל צעד קדימה עוזר לנו להסיר את עצמנו ממה שלא יכול להיות, ממה שכואב ומה שלא מוסיף לאושר שלנו.
החיים כוללים לעתים קרובות ניתוק קשרים והשארת ידינו ריקות מהשמחות ותקוות קודמות. זה בהחלט כואב. עם זאת, הבה נניח שככל שנעשה זאת מוקדם יותר כך נהיה מוכנים יותר להתגבר על הרגעים הללו, צומת הדרכים הללו שבהם המבט לאחור נשאר "תקוע" למה שלא יכול להיות.
נוסטלגיה מדי פעם מעשירה ומעוררת השראה, אבל החיים בעבר וההיצמדות למה שהשארת מאחור לא מאפשרת לך לצמוח.
שחרר את עצמך, התקדם והיו אסיר תודה על מה שחווית כאחד ששומר על אוצר יקר: זה מעשיר אותך מבפנים ועוזר לך ללכת בדרך המתאימה ביותר, זו של איזון ואותנטיות.
לשחרר דברים מסוימים כדי שדברים טובים יותר יוכלו להגיע אלינו
לפעמים מה שהשתחררנו היה משהו שבטחנו בו באותו זמן ובמקרים רבים, שימח אותנו. אבל בשלב מסוים השמחה, האהבה והתקווה הופכות לכאב ואנו מתמודדים עם הקושי להרפות מאדם זה או ממצב זה.
אפילו מה שהיה פעם טוב יכול פתאום להפסיק לעשות לך טוב, להביא סבל, ואפילו האדם שאומר שהוא אוהב אותך יכול לתת לך ללכת קצת יותר בכל יום; כמו האדם שמורט את עלי הכותרת של פרח עד שהם משאירים אותו עירום רק עם הקוצים שלו.
לכולנו נאמר בעבר שהחיים מרפים, מאפשרים לעצמך לזרום מבלי להימנע מהתנגדות. אבל איך זה מושג בפועל? כאנשים אנחנו צריכים ביטחון בחיי היום יום שלנו וגם צריכים שהאנשים שאוהבים אותנו היום יאהבו אותנו באותה צורה שהם אוהבים מחר.
פעולת השחרור מרמזת על מחווה של אומץ וידע עצמי. אנחנו צריכים לדעת את הגבולות שלנו ומה אנחנו באמת רוצים לעצמנו.
אם אותו בן/בת זוג שהלכנו איתו יד ביד יוביל אותנו בדרך של אומללות, אנחנו צריכים להרפות כדי למצוא את הדרך שלנו. ועלינו לעשות זאת גם אם יש אהבה, כי למרות החיבה והתשוקה, לא כל מערכות יחסים נבונות, וגם כל אהבה לא מבינה את שפת הכבוד.
הערכה עצמית טובה וגישה חזקה להגן על כבודנו שלנו, יסייעו להרחיק אותנו ממצבים אלו. שכן התבגרות היא גם לשחרר את האדם שלא רוצה להישאר.
ללמוד לשחרר יביא אושר
מי שנאחז בעבר משעבד את מחשבותיו, שכלו, ליבם ונשמתם. את אתמול אי אפשר למחוק, או לערוך, שלא לדבר על לשכוח. אנחנו לא יכולים לשנות אנשים, או להכריח אותם לאהוב כפי שהיינו רוצים שהם... יש היבטים בחיינו שכדי להתגבר עליהם, קודם כל צריך לקבל אותם.
לאהוב זה גם ללמוד לשחרר, כי כמעט תמיד האהבה היא שגורמת לנו יותר סבל. רק כאשר נקבל את מה שלא יכול להיות, נאפשר לעצמנו להיות חופשיים למצוא אושר חדש.
אף אחד לא בא לעולם הזה כשהוא יודע הכל וגם לא מביא איתו את המדריך של ההחלטות המושלמות, אלו הפטורות משגיאות. לחיות זה לטעום, לגעת, ליזום, לקחת סיכונים ולעשות טעויות, לפיכך, עלינו לשקול את הדברים הבאים...
אל תכעס, אל תמלא את לבך בכעס או בכעס. להרפות היא אומנות שחייבת להיעשות בשלווה וללא כעס. רק אז נאפשר לעצמנו להיות חופשיים, לגלות שכל יום הכאב הרבה פחות.
כדי להרפות, הדבר הראשון שעלינו לעשות הוא ללמוד לקבל: לקבל שכל חוויה הייתה שווה את זה וחלק ממרקם חיינו. מי שמכחיש ושוכח לא לוקח אחריות, לא מרפא ולא לומד. אתה צריך לקבל את מה שקרה ולהבין שגם להרפות הולך וגדל.
מתישהו הכל יהיה הגיוני. הכאב של עכשיו, הכאוס וחוסר הוודאות על שהשתחררת שהגדיר אותך קודם תהיה הדלת הזו שתביא דברים הרבה יותר טובים מחר, כי תזכרי...הכל קורה מסיבה כלשהי.
התמונות באדיבות ג'ן-ליידיוויט, פסקל קמפיון
