אנשים אמינים: בית שתמיד נוכל לחזור אליו
יש אותם אנשים שתמיד נוכל לחזור אליהם גם כשהיינו במרחק שנות אור. הם שם נרדף לחום וקרבה, חיבור ממבט ראשון. הרמוניה בלתי שבירה וייחודית.
הם מריחים כמו בית, כמו הפלסטרים שכיסו פעם את הפצעים הרגשיים שלנו , כמו המשחה שמרפאה אותם, כמו הקול שהרגיע אותנו. דרכם הצלחנו להאמין שרגעים בלתי נסבלים הם בדיוק זה: רגעים.
"בתים של אנשים מריחים כמו אהבה וקבלה ללא תנאים. הם מריחים כמו חיבה, כמו חיבוקים ארוכים שבהם אתה עוצם עיניים ומחייך. האנשים האלה מריחים כמו ידידות, אהבה ומשפחה נבחרת.
הם תמיד לצידך, והם סומכים עליך גם כשהפסקת לבטוח בעצמך. הם לא מונעים ורטיגו או נפילה, אבל הם מציעים לך בדיוק את המילים הנכונות שרק מי שתפר את הפצעים שלך לשיעורים יכול לתת לך".
-תיקון כנפיים שבורות-
האנשים הכי יפים שאני מכיר
"בתים של אנשים", שהם חזקים כמו פלדה, הם האנשים שמחבקים אותך כל כך חזק שהם מחזירים את כל החלקים שלך יחד, אלה שגורמים לפחדים ולכאבים שלך להיעלם. אלה שלימדו אותך טוב, הראו לך שהעולם נפלא לחלוטין.
בזכותם אנו מוצאים סיבות להתאמץ ולהיות מאושרים בכל יום. ודרך הסבלנות שלהם, הצלחנו להבין שדברים טובים קורים למי שמחכה להם.
כי סבלנות היא סגולה שממסגרת את החופש הרגשי שלנו. נשיפה על הפצעים שלנו רק מקהה את הכאב. עם האנשים האלה אנחנו כבר לא מפחדים להסתכל על החיים כמו שהם, על כל הקשיים שבהם.
אנחנו יודעים שלמרות שזה קשה, לא נדע את הערך של להיות חזקים עד שלא תהיה לנו ברירה אחרת. אנחנו נופלים איפה שאנחנו נופלים ואנחנו קמים, כי אדם זה הראה לנו פעם שיש לנו כוח ואומץ.
אבל אם בשלב מסוים אנחנו לא מסוגלים להיות חזקים, הם שם, כמו מקלות הליכה או נקודות תמיכה, שמזכירים לנו שתמיד יהיה מקום שנוכל לחזור אליו כדי שנוכל להרכיב את עצמנו בחזרה.
ללב שלהם יש מנוע ייחודי: טוב לב
אתה יכול לזהות אותם בקלות, כי מאז שפגשת אותם אתה אדם טוב יותר. הם חיזקו אותך והעשירו את חייך.
אתה בטח מכיר יותר מאדם אחד שנראה כאילו הוא עשוי מפלדה, שהמנוע שלו פועל רק על שילוב של שני דלקים: אהבה והבנה.
אני לא מכיר חום מנחם יותר מהחום של הבתים האישיים שלי. הם לא רק המשפחות, החברים או היועצים שלנו; הם האש שלנו. ודרך האהבה שלהם הבנו שהכל יכול לבעור אם ניתן לו את הניצוץ המתאים.
הם מצילים אותנו מנפילה, עוזרים לנו לטוות כנפיים גדולות יותר. לשקם את החלומות שלנו, ליישב את הפחדים שלנו, לבחור את העצב ששווה לחוות ולבטל את השאר.
הם אנשים יפים שמריחים כמו משב רוח וטעמם כמו ים. יש להם את היכולת לחבק את האנשים שהם אוהבים במילים ובמבטים, להעלים את הפצעים המכוערים ביותר ולהמיר אותם לצלקות יקרות.
כי הם יכולים למנוע מהחיוכים שאנו משתמשים בהם כדי להסוות את הכאב שלנו לשבור אותנו מבפנים ולהפוך אותם לאושר אמיתי. האנשים האלה מכירים אותנו כל כך טוב שהם יכולים לדעת מתי אנחנו לא כנים כשאנחנו אומרים "אני בסדר".
דרך כל העושר הרגשי שהם חלקו איתנו, לעולם לא נוכל להביע את מה שהם ומה המשמעות שלהם עבורנו. מבחינת הכרת הטוב, אנחנו תמיד נהיה בחובות שלהם. למרות שלעולם לא מספיק רק להגיד את זה: תודה תמיד.
