גישור הוא הקשבה, לא דיבור

אומרת שהמפתח לעבודת הגישור הוא הקשבה
נשיאת התאחדות המתווכים של מדריד, אנה קריאדו אינצ'אופה, אומרת שהמפתח לעבודת הגישור הוא הקשבה, לא דיבור.

מתווכים הם אלה שפועלים לטפח הבנה בין אנשים. זה יכול להיות אחים שנלחמים על הירושה שלהם, בני זוג בבית המשפט על המשמורת על ילדיהם, או שכנים ששונאים זה את זה. מתווכים מצליחים לגרום לאנשים שלא יכולים להיות בחדר אחד עם השני ללחוץ ידיים. נשיאת איגוד המתווכים של מדריד, אנה קריאדו אינצ'אופה, אומרת שהמפתח לעבודת הגישור הוא הקשבה, לא דיבור.

מומחים בגישור אומרים שההסכם הטוב ביותר הוא הסכם שבו שני הצדדים חושבים שהשני נכנע. גורם מרכזי נוסף בהגעה להסכם טוב הוא היותו לאורך זמן. המתווכים הם שחקני המשנה בסרט. המתעניינים הם הגיבורים. לכן, עבודתו של מתווך מורכבת משאילת השאלות הנכונות. סדרה טובה של שאלות עוזרת לשני הצדדים להקשיב זה לזה, ומעודדת את הצרכים האמיתיים שלהם להופיע.

נראה שגישור הוא גם הגורם המרכזי בבמה הפוליטית. גישור פוליטי משתמש במאפיינים חיוניים של גישור. כתוצאה מכך, תפקידו של המגשר הוא תפקיד של מנחה משא ומתן. הם שם רק כדי להקל על פיוס. ככאלה, עליהם להימנע מהתערבות בכל הצעה או דעה אישית לגבי הסכסוך הנדון.

אף אחד לא יכול לעשות הכל, אבל כולנו יכולים לעשות משהו.

גישור - הבנה המושגת על ידי הבנת הצרכים

גישור מורכב מגילוי שהתמונה כולה גדולה הרבה יותר ממה שאחד מהצדדים סבור שהיא בתחילת המשא ומתן. כל צד בדרך כלל מביא את הטיעון שלו, הבנוי בצורה מושלמת, לשולחן. הם דיברו על זה עם החוגים שלהם, הכל ברור, ואין להם ספקות. עם זאת, הטיעונים הללו בדרך כלל בנויים על רגשות, לא על מה שקורה בפועל.

אם המטרה היא ששני הצדדים יכבדו את ההסכם, שניהם צריכים לקבל אותו. המגשר נמצא שם כדי ללוות אותם עד שיגיעו להסכמה. יש שאלות מסוימות שיכולות להיות מאוד יעילות. למשל, לשאול על העתיד. "איך היית רוצה שהזוגיות שלך תיראה בעוד חמש שנים? מה צריך לקרות כדי שזה יקרה?"

גישור הוא לא דיבור
גישור הוא לא דיבור.

כאשר שני הצדדים מבינים את צרכיו של זה, אנו רואים את קסם ההבנה משתלט. פתאום הם משתנים, פותחים את העיניים ומתחילים להתנצל. זה יכול לעבוד כך במצבים הקשים ביותר. אסטרטגיה זו יכולה לעבוד אפילו במקרים הכוללים אלימות. גישור הוא לא דיבור. מדובר בהקשבה לצרכיו של האחר.

העקרונות המנחים את הגישור הם: סודיות, השתתפות מרצון, תקשורת פתוחה בין שני הצדדים וחוסר משוא פנים של המגשר המתערב.

עמדות סותרות קשורות רבות לרגשות

רגשות הם הגורמים לכ-90% מהקונפליקטים. לדוגמה, הפחד להיכנע פעם אחת אומר שאתה צריך לעשות את זה לנצח. או, פחד מפגיעות מביטוי הצרכים האמיתיים שלך. חוסר תקשורת גורם ל-10% האחרים מהקונפליקטים. זה נכון בעימותים ובמשא ומתן מכל סוג. בין אם מדובר בהפרדת נישואין ובין אם מדובר בסכסוך עסקי. יתרה מכך, הקונפליקטים הקשים ביותר הם בדרך כלל עם האנשים שאתה הכי אוהב. משפחה, חברים, אחרים משמעותיים ואנשים שאנו סומכים עליהם. הסיבה לכך היא שהרגשות המעורבים נוטים להיות חזקים יותר והקונפליקט נמשך זמן רב יותר.

קונפליקט הוא נטייה אנושית טבעית. אנחנו כל הזמן שקועים בקונפליקטים שונים. לא רק עם אנשים אחרים, אלא גם עם עצמנו. אנחנו יצורים חברתיים ואנחנו כל הזמן מתייחסים לאחרים. כתוצאה מאינטראקציה מתמשכת זו, אנו מגלים שיש לנו אינטרסים מנוגדים, ומתעורר עימות. זה באמת לא כל כך קשור לאינטרסים בעצם מנוגדים, אלא שלצדדים המעורבים יש את התפיסה הזו. למעשה, ההסכמה שאנשים מגיעים אליה בגישור היא לרוב שיתוף פעולה.

כפי שאמרנו קודם, אחת הסיבות הנפוצות ביותר לקונפליקט היא תקשורת גרועה. תקשורת היא בסיסית בין שני אנשים או יותר. זה יכול לעורר קונפליקט, או לפתור אותו, בהתאם לאסטרטגיות של המעורבים. במובן זה, תפקידו של המגשר הוא גם לפקח על ערוצי תקשורת. הם צריכים לוודא שהם נשארים פתוחים ושיש להם מטרות חיוביות. המטרה הסופית היא להגיע להסכם שישאיר את שני הצדדים מרוצים במידה מסוימת.

עמדות מנוגדות עולות כאשר אנו בונים הכל על סמך מה שאנו מרגישים, לא על מה שקורה בפועל