כולנו מורכבים מאור וצללים
אור וצללים הם בני לווינו הקבועים, הממלאים את הישות הפנימית שלנו. הם חלק ממי שאנחנו ומה שאנחנו לא רוצים להיות. הם מה שאנחנו עשויים להיות בעתיד. ברור שהם המאבק בין מה שאנו מכירים למה שאנו נמנעים ממנו. מה אנחנו מכניסים לחיינו, ממה אנחנו מתעלמים וממה אנחנו לא רוצים לראות. ובאקט האיזון הקטן, אך המסובך הזה, אנו מנסים ולחיות את חיינו מבלי לתת לאף חלק אחד לשלוט בנו.
האינטואיציה שלנו אומרת לנו שקשה להשיג את האיזון בין מה שאנחנו יודעים למה שאנחנו לא רוצים לדעת. כדי להיות מסוגלים לחיות עם עצמנו עלינו להיות מסוגלים לקבל את האמת שבדבר. אנחנו עשויים מאור וצללים. לכן תמיד יהיו חלקים בנו שאנחנו לא רוצים לקבל.
היכרות עם האור והצללים שלנו
קבלת הצד האפל של חיינו עשויה להיות כרוכה בכאב, אך בה בעת היא יכולה להיות צמיחה, שינוי וקבלה עצמית. זה אומר שאנחנו צריכים באמת להכיר את עצמנו ולפתח הערכה עצמית בריאה בחיינו. לא הכל אור, וגם האורות לא תמיד מאירים את חיינו. לפעמים הם ממש עיוורים אותנו והצללים עשויים לתת לנו את התשובות שחיפשנו.
"אי אפשר לעורר את המצפון בלי כאב. אנשים מסוגלים לעשות כל דבר, אבסורדי ככל שזה ייראה, כדי להימנע מלהתמודד עם נשמתם. אף אחד לא מואר על ידי פנטזיות על דמויות של אור, אלא על ידי התוודעות לצד האפל שלהם. ".
-קרל יונג-
האם אתה מודע לצללים שלך?
קארל ג'ונג הגדיר את הצללים שלנו כשילוב של תסכולים, חוויות מבישות או כואבות, ופחדים או חוסר ביטחון שמתמקמים בתת-מודע שלנו. הצללים מכילים את כל ההיבטים השליליים של האישיות שלנו שלא תמיד האגו שלנו מסוגל לקבל. בגלל זה זה בעצם יכול למנוע מאיתנו לחיות בצורה אמיתית ולהביע את הרגשות האמיתיים שלנו.
רוע, אנוכיות, קנאה, פחדנות, קנאה, חמדנות ורבים מהרגשות והפחדים שלנו הם הצללים האורבים בפנים. לעתים קרובות אנו הופכים מודעים אליהם כאשר הם מובילים אותנו לעימותים עם אנשים אחרים. בהזדמנויות אחרות הם מציגים את עצמם ברגשות אשמה או אפילו התקפי דיכאון בלתי מוסברים. בסופו של דבר אנחנו אפילו לא מזהים את התמונה שאנחנו משדרים לאחרים.
אנחנו אפילו מסוגלים להקרין את הצללים האלה על אחרים, כי אנחנו לא יכולים לקבל את זה שהרגשות, המחשבות או הרעיונות האלה שייכים לנו. אנחנו מתוכנתים מילדותנו להסתיר את הכישלונות שלנו, את הייאוש שלנו וכל חלק שלילי בחיינו. זה פשוט אנושי לשמור את הצללים האלה בתוכנו, בדיוק כפי שבאותו הזמן אנחנו שומרים על האור. אור וצללים הולכים יד ביד.
"אדם שלא עבר גיהנום בגלל תשוקותיו מעולם לא התגבר עליהן. עד כמה שאנו יכולים להבחין, המטרה היחידה של הקיום האנושי היא להאיר אור בחשכת הווייתנו"
-קרל יונג-
האם אי פעם הסתנוורת מהאור שלך?
האור שממנו אנו מורכבים, האורות המקיפים אותנו וזוהרים מתוך הווייתנו הפנימית הם כל אותן תכונות, סגולות, רגשות, התנהגויות או רצונות שאנו אוהבים להראות לאחרים. כמה קל ללבוש אותם כמו מסכה כל הזמן, כאילו הם הזהות האמיתית היחידה שלנו.
אנחנו יכולים לבחור להיות קונדסים, אינטליגנטים, מבינים, חברותיים, ביישנים או אמיצים. אנו יכולים לבחור כיצד אנו רוצים להקרין את עצמנו לאחרים בחיינו החברתיים.
בימים אלה אורות האישיות שלנו זורחים יותר ויותר דרך הופעתנו ברשתות החברתיות. אנו חיים חיים שניים שבהם הצללים לא רק מסתתרים, אלא גם נראים שהם אפילו לא קיימים. מה שנראה בהתחלה כמו דבר טוב ודרך להגן על עצמנו מפני עליבות חיינו, הופך למעשה למוקד הביטוי של הנרקיסיזם המודרני.
אנחנו נותנים לאור שלנו לעוור אותנו. אנחנו כל כך אובססיביים לחשוב שהם הדרך היחידה שבה אנחנו יכולים לבטא את עצמנו כלפי העולם החיצון, שאנחנו מפסיקים להיות בני אדם ופשוט הופכים למכונות חיוך בתמונות שמשאירות פערים גדולים באני הפנימי שלנו.
לכן כל כך חשוב לדעת מהן הצללים שלנו. הם אלו שעוזרים לנו לשמור על איזון פנימי. אנו ניתנים לטעייה, אנו חשים קנאה, קנאה או אשמה, אך אנו גם בונים את עצמנו מחדש. אנו אנושיים, וקבלת המציאות האמיתית, ולא יצירה בדיונית, תעזור לנו לפתח הערכה עצמית בריאה ולחיות חיים טובים ומלאים יותר. אל תכחיש את הצללים שלך, קבל אותם. אל תעוור את עצמך עם האורות - חפש את האיזון הפנימי שלך.
