איזבל אלנדה: חייה של סופרת יוצאת דופן

איזבל אלנדה היא סופרת צ'יליאנית שיצירתה תורגמה לשלושים וחמש שפות. עם יותר מ-70 מיליון ספרים שנמכרו, היא נחשבת לסופרת הנקראת ביותר בשפה הספרדית בעולם. היא גם בתו של הדיפלומט תומאס אלנדה פסה, בן דודו של נשיא צ'ילה לשעבר, סלבדור אלנדה, שהודח בהפיכה צבאית ב-11 בספטמבר 1973.

דרך כתיבתה, איזבל אלנדה חושפת את היופי הנשגב בתוך כל דבר נשי ומעוררת באורח קסם את התכונות המודחקות והחבויות הללו אצל קוראיה. בתקופה של סערה פוליטית עצומה, היא בחרה באקטיביזם ספרותי נגד קווים מנחים אידיאולוגיים פטריארכליים והעניקה לנשים מניפסט גדול לקראת התעוררותן האישית וגילוין העצמי.

ברגישות מעולה, איזבל אלנדה הצליחה לשדר אהבה ללא תנאי ליופי, לכל מה שיפה בעולם ולאנשים. בכל הכנות, קריאה או האזנה לעבודותיה יכולות לרומם את הרוחות.

אלנדה תמיד התמקדה בניסיון להפוך את העולם למקום טוב יותר. יותר מסופרת, היא פעילה שמשתמשת באהבה וביופי ככלי הנשק שלה. במאמר זה נדבר על המסע שלה וחלק מעבודותיה. הכוונה שלנו היא לחלוק כבוד לאישה הנהדרת הזו שהעניקה השראה לאנשים רבים.

שנותיה הראשונות

אלנדה נולדה בלימה, פרו, שם התגוררה בתקופה שאביה עבד כדיפלומט. הוריה התגרשו, וכתוצאה מכך היא עברה לצ'ילה עם אמה ואחיה. זמן מה הם גרו בבית סבא מצד אמם. האיש הזה היה דמות סמכותית שהשפיעה על איזבל בהיבטים חשובים מאוד בחייה. לאחר שסיימה את לימודיה נישאה לבעלה הראשון, מיגל פריאס, איתו נולדו לה שני ילדים: פולה וניקולס.

ב-1967 הפכה איזבל לעורכת של פאולה, מגזין נשים. מאמרים שלה התמקדו בתפקיד שנשים מילאו בחברה הצ'יליאנית. הם היו אירוניים בצורה מצחיקה, ובגלל זה, הם היו מאוד שנויים במחלוקת. בתקופה זו חלו שינויים רבים בצ'ילה. הייתה מהפכה מודרנית ותנועה לגבי שחרור נשים בתוך חברה קתולית, שמרנית ופטריארכלית.

הקריירה והגלות שלה

לאחר ההפיכה הצבאית המפורסמת כל כך, איזבל אלנדה נאלצה לגלות לוונצואלה. היא חיה במדינה זו במשך 13 שנים, שם עבדה בעיתון ובבית ספר. במהלך שהותה בארץ, היא קיבלה את הבשורה על מצבו הבריאותי הקשה מאוד של סבה.

מאחר שלא הצליחה לחזור לצ'ילה כדי להיות לצידו, החלה איזבל לכתוב מכתב שבסופו של דבר הפך להצלחה ספרותית חסרת תקדים עבור האישה האירופית הלטינית הזו: בית הרוחות. בשנת 1993, ביל אוגוסט הביא את היצירה הזו למסך הגדול והיא הייתה מוצלחת ביותר.

לאחר הצלחת הרומן הראשון שלה, איזבל אלנדה כתבה שני ספרים נוספים שהפכו שוב להצלחה מוחלטת: של אהבה וצללים ואווה לונה. מאוחר יותר, זמן קצר לאחר פרסום הרומן השלישי שלה, החליטה איזבל לעזוב את עבודתה בבית הספר ולהתמסר כולה לכתיבה.

לאחר שהתגרשה מבעלה הראשון, נישאה איזבל לעורך הדין האירופי וויליאם גורדון ועברה לאירופה. היא גרה שם מאז שנת 1988.

מותה של בתה פאולה והתעוררותה

בשנת 1992, בתה פאולה מתה בצורה טראגית בגיל 28 בבית חולים במדריד. זה השפיע מאוד על איזבל, עד לנקודה שבה היא נכנסה למצב של עצב וייאוש עמוקים שלא הצליחה להיחלץ ממנו. במהלך התקופה הארוכה והכואבת הזו, איזבל כתבה את פאולה, מחווה לבתה האהובה. זה הפך לעוד להיט גדול בגלל כמה נשים אחרות קשורות אליו.

פולה, ממש כמו בית הרוחות, התחילה כמכתב, הצהרת אהבה ובו בזמן, דרך שבה תוכל ללמוד לקבל את מותה של בתה. היא החלה לכתוב בזמן שטיפלה בבתה בבית החולים. פולה היא לא רק מכתב לבתה, אלא נרטיב אוטוביוגרפי שדרכו אלנדה מספרת את סיפור משפחתה.

אלנדה שחרר הכל ברומן הזה. הנרטיב עוקב אחר ההקשר של מצבה של מדינתה, הדרמות המשפחתיות שלה, טיולים משפחתיים, בין היתר. בהזדמנויות רבות, היא העירה על כוחה המרפא של כתיבה ושזה עזר לה להתמודד עם הדברים שחוותה. דרך פאולה, אנו קולטים כיצד אלנדה עצמה מקבלת את הנסיבות ואת מותה של בתה. אפשר לומר שבדרך כלשהי, הכתיבה של פאולה הייתה תרגיל טיפולי ובדיקת מציאות.

עם הכסף שגויס מהמכירות של פאולה, היא הקימה את קרן איזבל אלנדה כמחווה לבתה. ארבע שנים מאוחר יותר, איזבל כתבה את אפרודיטה בזמן שהייתה בתהליך להתגבר על הדיכאון שלה. ספר זה עוסק כולו בחגיגת החיים: תחושת חיים והנאה מהחושים. רבים רואים באפרודיטה 'שיר חיים' שבו המנגינות המרכזיות סובבות סביב הכרת תודה וחושניות

ההשתקפות המדהימה של הנשיות

כל העבודות של איזבל אלנדה מזכירות לנו את המוזה האהובה של דנטה, ביאטריס (בייס), שגיבשה את "גברת המסך" האידיאלית להפליא. היא הייתה גברת שעצם קיומה הפכה את אהובתה לטוב יותר. היא התייחסה לאותן נשים ששימשו כהשתקפות של אלה שאהבו אותן. מה שנקרא "האחר הגדול" שדרכו האדם מתחבר לטבע האלוהי של עצמו. המקור מאחורי המראה שבו היצירתיות, ההשראה וההיבטים הטובים ביותר של עצמך בוקעים, מעלים וחורגים מעבר לפוטנציאל האנושי. דנטה ראה את ביאטריס שלו כ"גברת המסך".

באופן אישי ומקצועי, איזבל אלנדה הצליחה לשנות את הארכיטיפ המסורתי של "נשות מסך" שלמדנו מדנטה. במקום זאת, עם יצירתה הספרותית, היא יצרה מראה חדשה המשקפת נשים שבסופו של דבר מתאהבות בעצמן ללא אנוכיות.

לאורך עבודתה של איזבל אלנדה, אנו מוצאים מספר עצום של גיבורות נשים. לדוגמה, בעיר החיות, למרות שאישה היא לא הדמות הראשית, היא ממלאת בה תפקיד מהותי. על כך עלינו להוסיף שהאישה בעיר החיות היא מבוגרת ושום דבר לא עוצר אותה אף פעם למרות זאת.

מאפיין משמעותי נוסף של הסופרת הצ'יליאנית הוא השתקפותה על אירופה הלטינית. המנהגים, המסורות, הדואליות הקיימת ושבטיהם הילידים תמיד נתנו לה השראה. איזבל אלנדה מעריכה את יופיו של העולם ואת ההיבט המקסים של כל חברה.