הכוכבים חושבים שאנחנו חולפים, לא הם
מזמן נמאס לי לנשוף על שן הארי, לרצות כשכיביתי את הנרות ולחפש תלתן בעל ארבעה עלים. עכשיו אני מחפש את הקסם שבקצות האצבעות שלי, ואת המזל שבלב שלי... כי בסופו של יום, אנחנו החולפים, לא הכוכבים. לכן, הרגע הטוב ביותר להיות מאושר הוא תמיד כאן ועכשיו.
ייתכן שרבים מאיתנו מזדהים עם זה. עם זאת, מתי בפעם האחרונה העזתם להשאיר את השעון והטלפון שלכם מאחור וחייתם במלואם כאן ועכשיו? רבים מאיתנו שוכחים לעתים קרובות שהמונח "הווה" פירושו גם "מתנה". ומתנות טובות נועדו ליהנות ובעיקר להערכה.
אם החיים מפילים אותך עשר פעמים, קום בחזרה אחת עשרה פעמים. כי הכוכבים הבהירים ביותר זורחים במהלך הלילות האפלים ביותר. כי אנחנו החולפים, לא הכוכבים.
אנחנו צריכים לנסות ללמוד קצת יותר מילדים כל יום. בכל אחד מהמשחקים שלהם אתה יכול למצוא קסם ואת התשוקה המולדת ביותר. הם נעים מגירוי אחד למשנהו, מעריכים את ההווה. רגע שבו יכול לקרות אינסוף דברים מעניינים. עד שמופיע קולו של מבוגר, מפעיל עליהם לחץ, מציג להם את המחלה הנקראת "מהר" והאויב ההוא שנקרא "זמן".
התרגלנו למדוד זמן לפי כמות ולא לפי איכות. ילדים יכולים להיות רק ילדים ולשחק מגיל 6 עד 7. ומבוגרים דוחים את האושר עד יום שישי או עד לחופשת הקיץ. זה לא נכון.
החברה שכבר לא מסתכלת על הכוכבים
דברים חולפים תמיד נראו יפים בעיני אדם. פרח חורף, טיפת טל עם עלות השחר, קשת בענן אחרי סערה... אבל, אנחנו גם שוכחים שאנחנו גם חולפים ויפים להפליא. והזמן הזה אינו החזקה מובטחת. זמן הוא מתנה, וזה תלוי בנו לנצל אותו.
עם זאת, אנחנו לא עושים את זה טוב במיוחד. אנחנו כבר לא דומים לאותן חברות שהביטו בכוכבים ולמדו את המחזוריות שלהם. אנו חיים בחברה מרובת משימות, שבה נגמר לנו המקום להרהור או לדמיון. הזמן, רחוק מלהיות מתנה, מחלחל כעת דרך האצבעות שלנו. זה כמו אבק כוכבים שאבד בחלל.
אנו קוראים לילדים שלנו להניח את הצעצועים שלהם, לסיים במהירות את המטלות שלהם וללכת לכיתה. אחר כך הם יוצאים לשיעור מוזיקה ואז לבלט. אנחנו, בינתיים, מכינים את לוח הזמנים של מחר ודואגים לחדשות. החדשות ההן, שמראות את הכותרות בחלק התחתון של המסך, כך שלעולם לא נאבד את תחושת המיידיות הזו. כי תמיד קורה משהו שאנחנו צריכים לדעת.
אנחנו חברה שרק מסתכלת אל הכוכבים כדי להביע משאלה: לזעוק על אושר אבוד. כי ריבוי משימות ודרישת יותר מדי מעצמך לא תמיד מביאים לאפקטיביות. המוח לא עובד ככה. עומס יתר הופך אותו ללא יעיל ולא מאושר ללא תקווה.
אנחנו חולפים להפליא, אז למד כיצד לזרוח
אנחנו יצורים חולפים, זה נכון. חלקנו בחיים מוגבל. לכן, במהלך הטיול המופלא הזה, עלינו ללמוד לעשות דבר אחד: לזרוח. כי לעצור את השעון ולחיות בעוצמה זה, למעשה, אפשרי. אתה אפילו לא צריך לחפש הרפתקאות גדולות. הדבר החשוב הוא שנעשה את מיטב הגישות שלנו, גם אם אנחנו עושים את זה במהלך חלק מהיום שהוא די שגרתי. הכל עניין של לדעת איך ליהנות.
"הזמן לא הולך אחורה. לכן, שתלו את הגינה שלכם ותקשטו את נשמתכם במקום לחכות שמישהו יביא לכם פרחים".
-וויליאם שייקספיר-
דיוויד מ' לוי, מדען ופרופסור מאוניברסיטת וושינגטון, מסביר שכדי ללמוד להיות נוכח יותר, צריך להתחבר לשקט מדי פעם. תשומת הלב שלנו מוגבלת, ובכל זאת, אנו ממלאים את מוחנו בגירויים מרובים וברעש מתמשך.
