תסמונת הקיסר הקטן, או העריץ הילד
זה נפוץ יותר ויותר לראות ילדים צעירים מאתגרים, מתריסים ולועגים להוריהם או לדמויות סמכות אחרות. הדבר המדאיג הוא שנראה שהעמדות הללו מסלימות לקיצוניות: הורים מתעללים בילדיהם. אנחנו מדברים על תסמונת הקיסר הקטן, העריץ הילד.
גם בעיסוק המקצועי שלי וגם בחיי היום-יום, זה נהיה יותר ויותר נורמלי לראות ילדים מכים את הוריהם, מעליבים אותם, צוחקים עליהם ועוד הרבה יותר כדי להשיג את מבוקשם.
הדבר הבולט ביותר הוא שככל שהילד מביע יותר עמדות עריצות, כך גדל המאמץ שהמבוגר האחראי עושה כדי לרצות אותו. מבוגר המום מהדרישות של בנם או בתו בסופו של דבר מרגיש אשמה על כך שלא סיפק את רצונותיו.
כדי להכיר את המאפיינים של תסמונת הקיסר הקטן, אנחנו הולכים לספר סיפור מהחיים האמיתיים שראיתי לפני כמה שבועות בחופשת הקיץ. בואו נסתכל.
המצב: הקיסר הקטן לא רוצה לאכול
משפחה - אבא, אמא וילד כבן 5 - אוכלת במסעדה עם לא מעט אנשים מסביב. האם, כמעט מזיעה, מנסה להאכיל את בנה, משהו שהוא יודע לעשות לבד אבל כרגע מסרב לעשות.
לב העניין הוא לא שהילד לא רוצה לאכול, אלא שכרגע הוא רק רוצה לשתות מהקולה שאמו הזמינה בבר. הילדה לא מרפה מהכוס, גם אחרי שהיא ספרה עד שלוש.
אז האם מאמינה שהרעיון הטוב ביותר הוא לנהל משא ומתן עם הילד ואומרת לו, "אתה יכול לשתות את הקולה רק אם אתה אוכל את הסטייק שלך".
ההתנהגות הרעה של הילד ומילות הגנאי כלפי אמו מתגברות. ביניהם, "אני לא אוכל את הסטייק המגעיל הזה רק בגלל שאמרת לי" ו"כבר אמרתי לך שאני לא הולך לאכול אותו, אתה לא מבין אותי כשאני מדבר איתך?"
בינתיים, האב הוא רק צופה בסכסוך שהוא צופה בו במבט אדיש על פניו.
לאחר שנאבקה על כוס הקולה, האם לא מוצאת דרך לספק את בנה ומוותרת. בסופו של דבר הילד שותה כל מה שהוא רוצה, בינתיים מתגרה באמו ובועט מתחת לשולחן.
הטאץ' האחרון הוא נזיפה של האם שכמובן הילד לא ייקח ברצינות: "אתה תראה, לא הולך לך לבריכה היום".
בשלב זה, לקיסר הקטן כבר יש מספיק משאבים כדי לנצח במצב מסוג זה. בעתיד, הוא יודע שהוא רק צריך להילחם קצת יותר עם כוס הקולה.
מאפיינים של תסמונת הקיסר הקטן
בבסיס המצב שתיארנו זה עתה, אנו יכולים להצביע על כמה מהמאפיינים של תסמונת הקיסר הקטן או "עריץ הילד":
- תפיסה מוגזמת של מה ששייך לו. הוא לא שואל, הוא דורש; הוא לא מרוצה מכלום. כשהוא משיג את מה שהוא רוצה, הוא רוצה אפילו יותר.
- סובלנות נמוכה לתסכול, שעמום או הכחשה של מה שביקש. במקרים אלו הוא מגיב בהתקפי זעם, כעס, עלבונות או אלימות מול בני משפחה וחברים, ללא קשר אם הם נמצאים בפומבי.
- הוא מראה מעט מאוד יכולת פתרון בעיות. הוא רגיל שאחרים פותרים עבורו בעיות.
- האגוצנטריות שלו גורמת לו להאמין בתוקף שהעולם סובב סביבו.
- הוא תמיד מוצא הצדקה להתנהגותו ומאשים אחרים במה שעשה.
- הוא לא מזדהה. לכן, הוא אינו חש חרטה כאשר הוא צועק, מאיים או תוקף פיזית.
- הוא מתווכח על חוקים ועונשים עם הוריו, אותם הוא יכנה רע או לא הוגן. היבט זה מועיל לו, מכיוון שהוא גורם להם להרגיש רע ולהיכנע לו, ומציע יותר זכויות יתר.
- הוא לא מגיב טוב לדמויות סמכות או לנורמות חברתיות.
- יש לו הערכה עצמית נמוכה, אבל זה מוסווה על ידי ההתנהגות הרודנית שלו.
- רוב הזמן הוא עצוב, מודאג, כועס וכו'.
איך ילד מקבל את תסמונת הקיסר הקטן?
כפי שציינו בהתחלה, אנחנו נתקלים ביותר ויותר ילדים כאלה. אבל למה התגברות התופעה הזו?
בנוסף לנטייה הגנטית, נראה שהאחריות טמונה בעיקר בשני דברים: סגנון הורות מתירני והשפעת החברה.
היעדר גבולות ברורים גורם לילדים להאמין, בטעות, שיש להם את הזכות לעשות מה שהם רוצים מתי שהם רוצים. מתוך אמונה זו, הם אינם מודעים לכך שתגמולים דורשים מאמץ מוקדם ושהם חייבים לכבד אחרים.
מצד שני, איננו יכולים להתעלם מהשפעתה של החברה הצרכנית והאינדיבידואליסטית שבה אנו חיים; וגם לא יום העבודה הנוקשה שיש לרוב ההורים, שמשפיע על זמן האיכות עם ילדיהם.
ילד בריא צריך גבולות ברורים
אם נסתכל על כל הגורמים הללו ביחד, נוכל ליצור תיאוריה לפיה ילדים מתרגלים לא להעריך דברים ולהעמיד את הרצונות המיידיים שלהם מעל הכל. כמו כן, גם ההורים בסופו של דבר מתוסכלים. מה שלא תעשה, הילד שלך לא יהיה מרוצה.
כדי לגדל ילדים חזקים, בריאים ואינטליגנטים רגשית, עלינו להציב גבולות ברורים מההתחלה. חיוני שילדים יחוו מידה מסוימת של תסכול, כדי שיוכלו להבין שהעולם דורש מאמץ וכבוד כלפי אחרים.
לתת לעולם להסתובב סביבם עושה להם שירות רע, כי ילד שלא חווה תסכול הוא ילד עם חולשה מסוימת.
בעתיד, הם יתקשו להתמודד עם מצבים חדשים ולפתור בעיות, כי הם יגלו שהחיים אינם מתכופפים לרצונם. לא הכל יהיה בדיוק כמו שהם רוצים שיהיה.
