חיים אסירי תודה הם חיים מאושרים
עבור אנשים רבים הכרת תודה היא רק מעשה כמעט אוטומטי של נימוס. אתה מודה לאנשים כשהם נותנים לך מתנה, כשהם עושים לך טובה או כשהם אדיבים אליך. בשאר הזמן זה לא נראה חשוב במיוחד להיות אסיר תודה על שום דבר. הכרת התודה, אם כן, הופחתה לנסיבות ספציפיות, ובדרך כלל לחברות.
אפילו במצבים מסוימים שבהם אתה יכול להיות אסיר תודה, הכרת תודה לרוב לא נחווית או באה לידי ביטוי מעומק הלב. רק לעתים רחוקות מאוד אנו אומרים "תודה" בשכנוע מוחלט. ואז לאחר זמן מה ההרגשה מתפוגגת.
"תנו לנו להיות אסירי תודה לאנשים שעושים אותנו מאושרים, הם הגננים המקסימים שגורמים לנשמתנו לפרוח".
-מרסל פרוסט-
יש אנשים שפשוט חושבים שזה הדבר הנכון לעשות. על זה מדובר: להגיד "תודה" בזמן הנכון ובמידת האפשר להחזיר טובה, או את החסד שנתנו לנו. מה עוד יכול להיות?
למרות שככה זה בעולם של היום, אם אנחנו מתנהגים ככה אנחנו בעצם מזטים הכרת תודה. אנחנו שוכחים שלהיות אסיר תודה נותן לנו כוח יוצא דופן, שתורם לבריאות נפשית טובה יותר, ואנחנו מפספסים.
להיות אסיר תודה זה הרבה יותר מלומר "תודה"
הכרת תודה היא תחושה משמחת. גם אם התודה היא על קצת עזרה או מילים טובות כשאתה עצוב. בלי קשר, הכרת תודה ממלאת אותנו בתחושה חמה ומתגמלת. למעשה, המילה "הכרת תודה" באה מ"חסד". ו"אסיר תודה" מוגדר כמשהו שגורם לנו לרווחה או לסיפוק.
אנו מודים למישהו כאשר אנו מודעים לכך שקיבלנו יותר ממה שנתנו. אנחנו מרגישים כאילו יצאנו קדימה. וכך, באופן ספונטני, אנו מרגישים צורך להיות אסירי תודה על ה"רווח" הזה.
הכרת תודה מרמזת אם כן לא רק על נימוס, אלא יותר מכך על חוויה של סיפוק, שמחה וכמובן, אושר. מי שאסיר תודה, שמח. ומי שמודע לדברים הרבים שעליו להיות אסיר תודה, שמח אפילו יותר.
מדוע לאנשים רבים קשה להיות אסיר תודה?
הרבה אנשים מרגישים שאין להם על מה להודות. הם יכלו לדקלם רשימה מפורטת של כל הפעמים שהם היו צריכים משהו ולא קיבלו את העזרה הדרושה להם. או כל הפעמים שנתנו משהו למישהו וזה לא חזר. המשקל האישי שלהם ששוקל את מה שהם נותנים לעומת מה שהם מקבלים תמיד נוטה הרחק מהכרת תודה.
יש להם דרך חשיבה מוזרה שתמיד מעמידה אנשים אחרים בחובות כלפיהם. הם ציפו ליותר ממה שאחרים יכולים לתת ולכן, מיותר לציין, הם תמיד נופלים. הם מאמינים ש"הם יכלו לעשות יותר". אז למה להיות אסיר תודה?
אלה שחושבים כך הם בדרך כלל אנשים מפונקים למדי שהאגו שלהם התנפח יותר מדי. כשיש מינון גבוה של נרקיסיזם, מה שאחרים נותנים - מה שהחיים נותנים - לעולם לא יספיק. הם תמיד ירגישו שמגיע להם יותר, וכמובן, הם רק ימצאו עוד סיבות לא להיות אסירי תודה.
להכרת תודה יש כוח
הכרת תודה היא משהו שניתן לאדם אחר, לקבוצת אנשים או למשהו מופשט. זה שייך לעולם הנתינה, לא הקבלה. אבל כפי שאמרנו קודם, עצם העובדה שיש גישה של הכרת תודה מרמזת על הנאה, סיפוק ואושר. זה גם מטהר את הלב.
אלמלא מעשים חסרי אנוכיות של אחרים, כנראה אפילו לא היינו בחיים. זה הודות לאם שנשאה אותנו, שסבלה מהכאב העז ללדת אותנו והגנה על חיינו חסרי ההגנה כשלא יכולנו לעשות דבר למען עצמנו.
זה לא משנה אם היא עצמה לא הייתה מוכנה להיות אמא, או שהיא יכלה לעשות דברים טוב יותר. המעשה הפשוט של האמהות כבר מסמל מתנה. יש גם אחרים שעזרו לנו כשנכנסנו לעולם הזה, כשגדלנו בשנים הראשונות הפגיעות האלה.
אחר כך אחד היו לנו מורים שלימדו אותנו, חברים שהקשיבו לנו, אחרים משמעותיים שתמכו בנו ואנשים שבטחו בנו. חיי היום-יום שלנו אפשריים בזכות אנשים רבים ושונים, אבל לפעמים אנחנו אפילו לא שמים לב לזה. אנחנו לא יכולים לראות כמה הם תרמו. ובמקום זה אנחנו מתמקדים במה שהם לא עשו בשבילנו.
לחיות בהכרת תודה זה לחיות באושר. יותר מסגולה, או ערך, זו גישה לחיים. אתה יכול להיות אסיר תודה רק אם אתה צנוע. אם אתה מבין שאף אחד לא חייב לנו כלום, לאף אחד אין חובה לרצות אותנו. כאשר אנו עוטפים את מוחנו סביב האמיתות הללו, אז אנו באמת נעשה צעדים גדולים קדימה בחיינו ובבריאות הנפשית שלנו.
