יש סיפור מאחורי כל אדם
יש סיפור מאחורי כל אדם, מחשבות מאחורי הבעותיו, רגשות מאחורי רגשותיו, ונשמה מתחת לעורו.
כל אחד מאיתנו, לאורך כל החיים, עובר רגעים, חי חוויות ופוגש אנשים מסוימים, שבהכרח ישאירו בנו חותם. נראה שאפילו נסיבות או אנשים אלו שאנו מאמינים שיעברו מבלי שיבחינו בהם מופיעים שוב בדרך כלשהי בהמשך חיינו.
זה משפיע על החוויות שלנו ועל הרגשות שלנו, בדרכים שעשויות להיות אינטנסיביות או פסיביות, שאנו עשויים להיות מודעים או אפילו לא מודעים לכך שהם מתרחשים; הם נותנים לנו אור וחושך, ואת כל הטונים שביניהם.
אנו מסוגלים להבין ולפרש דברים רק מנקודת המבט ומנקודת המבט שלנו, שאנו יוצרים על סמך חוויות החיים שלנו. אז איך נדע מה יכולה להיות נקודת המבט של מישהו אחר? מה אנחנו יודעים על הרגשות שלהם?
זה כבר מסובך להתעמק בנבכי המוח שלנו ולנסות להבין את עצמנו; איך הולכים לדעת מהן הכוונות והמניעים של אחרים? כיצד נוכל לדעת כיצד אותו אדם חווה מצב נתון?
אנחנו מבלים חצי מחיינו בניסיון להבין אחרים, וכמעט את החצי השני בשיפוט ההתנהגויות שלהם, כאילו לא היה לנו מספיק בראש שלנו.
לכל אדם יש סיפור והוא מראה רגישות כלפי היבטים מסוימים בחייהם של אנשים אחרים. סיטואציות שאולי נראה לנו פשוטות או קלות לקחת על עצמנו, או בהן אנו מסוגלים לבטא את עצמנו בצורה ברורה, אולי לא כל כך קלות עבור מישהו אחר.
"הנעל שמתאימה לאדם אחד צובטת באחר; אין מתכון לחיים שמתאים לכל המקרים".
-קרל גוסטב יונג-
"אם הייתי מרי, הייתי נרגע קצת יותר..." "אני לא מבין למה ראלף לא עוזב את אשתו, לא הייתי מסוגל לסבול את זה..." "לעולם לא הייתי מסוגל לחיות כמו כריסטינה..."
אולי לאותו אדם הייתה אמא שכל הזמן לא ראתה אותה, שאמרה לה שהיא אף פעם לא הייתה מספיק טובה, ומסיבה זו היא הפכה לפרפקציוניסטית, עם הרגשה מתמדת שהיא יכולה להיות טובה יותר.
או שאולי לאותו אדם היה מערכת יחסים עם מישהו שביקר אותו כל הזמן, ועכשיו הוא מרגיש לגמרי לא מסוגל לראות את המצב כפי שהוא באמת.
אולי אותו אדם תמיד רצה חיבה שהוריה מעולם לא העניקו לה, אז היא מחפשת כל הזמן את האהבה והחיבה הזו, או אולי היא נרתעת מלקבל את הטיפול והחסד של אחרים. לכל סיפור יש יותר מצד אחד; לכל שאלה יש יותר מתשובה אחת.
אם היינו מוצאים את עצמנו בנעליו של מישהו אחר, היינו עושים דברים שונים. עם זאת, אנחנו לא הם, וגם לא חיינו את חייהם. אנחנו יודעים רק את המעט שאנחנו יודעים על עצמנו, ואני אומר "מעט" כי לפעמים אנחנו חושבים שנגיב בצורה מסוימת, אבל כשנמצא את עצמנו במצב הממשי, אולי תהיה לנו תגובה אחרת או נתנהג בצורה אחרת..
עלינו להסתכל מעבר למובן מאליו ולשטחי ולזכור שלכל אדם יש את הסיפור שלו, הרקע שלו. לכל אחד יש סט מסוים של חוויות, רגשות, רגשות, מפגשים, של משתנים ביולוגיים ואישיים שעלינו לצרף כדי שנוכל להבין את המצב וההקשר של חייו. שיפוט עיוור לא משיג כלום.
עלינו להיות מודעים לנטייה שלנו לשפוט. רק על ידי הקשבה לאחרים ושמירה על כך שנקודת המבט שלהם נוצרת מהסיפור שלהם, מהחוויות והרגשות שלהם, אנחנו יכולים לנסות להבין אותם. עם זאת, לפעמים זה בלתי אפשרי עבורנו להבין עד הסוף, ואולי זה נובע מהסיפור שלנו ומהחוויות שלנו.
זכרו תמיד שמתחת לכל חוץ יש אדם, נשמה חזקה אך רגישה שיש לה פצעים וצלקות משלה, שיש לה סיפור משלה.
