אנחנו צריכים פחות הודעות טקסט ויותר דייטים בקפה

אנחנו צריכים לעסוק בפחות הודעות טקסט ויותר דייטים בקפה
אנחנו צריכים לעסוק בפחות הודעות טקסט ויותר דייטים בקפה.

בטח, זה נכון שטכנולוגיות חדשות עוזרות למערכות היחסים שלנו לשרוד. עם זאת, זה לא אומר שאין להם חסרונות. אנחנו מתחילים להחליף הודעות טקסט בפגישות פנים אל פנים וזה לא טוב. אנחנו צריכים לעסוק בפחות הודעות טקסט ויותר דייטים בקפה.

בימינו, חברות מבוססת יותר על שיחות וואטסאפ מאשר צ'אטים על קפה. כתוצאה מכך, חילופי הדברים שלנו נוטים להיות שטחיים יותר ופחות מספקים מאלה שיש לך עם אדם פנים אל פנים. להסתכל בעיניים של אדם אחר ולקבל חיבוק ביום קריר זו חוויה אחרת לגמרי.

חיבוקים חשובים לתקשורת טובה. בכל מקרה, זה לא אמור להיות כל כך קשה לפנות זמן לאנשים שאנחנו אוהבים. אם כן, אולי אנחנו צריכים לחשוב מחדש על סדרי העדיפויות שלנו.

לדאוג לעצמך ולדאוג לאנשים שאתה אוהב לא צריך לחזור לשרוף. השיחות הכי טובות והרגעים הכי טובים לא קורים בוואטסאפ. מה שבאמת גורם לנו להרגיש טוב כבני אדם הוא לראות אחד את השני פנים אל פנים.

רשתות חברתיות וירטואליות: אויבים של הקשבה פעילה ומגע פנים אל פנים

אין הרבה מחקרים שמנתחים את ההשפעה של השימוש (או התעללות) ברשתות חברתיות על הבריאות הנפשית שלנו. אף אחד לא באמת למד כיצד רשתות חברתיות משפיעות על יצירת רשתות תמיכה יציבות (ואמיתיות). עם זאת, מה שאנו רואים באופן אנקדוטי הוא שהפסקנו להסתכל אחד לשני בעיניים כאשר אנו מתקשרים למשהו חשוב. הפרעות מתמדות וריבוי משימות הן הנורמה. אנחנו מאבדים את היכולת שלנו להיות מאזינים פעילים.

ניסיון לנהל שיחה חשובה בוואטסאפ פירושו לאבד הרבה מידע חשוב. אנו מפספסים נתונים או השתקפויות שיעזרו לנו לקרוא את הבעיה בצורה מדויקת יותר. מה גם שחוסר המידע הזה גורם לכך שהתמיכה שאנחנו יכולים להציע ליקירינו היא ירודה יחסית.

ברשתות החברתיות אנחנו נתפסים לחזות ולחצאי אמיתות. אנשים מציגים בפני העולם כמה שהם רוצים מהמציאות שלהם, וזה מקשה על מערכות יחסים איכותיות. אנחנו לא מתראים, אז אנחנו לא באמת מכירים אחד את השני. אנחנו לא יודעים לקרוא את הפנים של החברים שלנו או להבין מה עובר עליהם.

תחשוב "פחות הודעות טקסט, יותר קפה דייטים."
תחשוב "פחות הודעות טקסט, יותר קפה דייטים."

סוג זה של תקשורת עשוי להיות כנה, אבל הוא תמיד לא יהיה שלם. זו עוד סיבה שבגללה אנחנו צריכים לראות אחד את השני יותר ולכתוב פחות זה לזה. יתרה מכך, עובדה זו לא בדיוק פטורה מהאפקט המצטבר ההרסני. לאט לאט, אנו כוללים את הרגלי התקשורת הללו בחיי היום-יום שלנו. כתוצאה מכך, אנו מתחילים לתפוס את עצמנו בצורה מעוותת יותר.

מה שהיה פעם אמצעי תקשורת נוסף הפך אותנו לעבדים. אנו מברכים את עצמנו על תשובה מיידית. לא לעשות זאת עלולה להיות השלכות חמורות. מישהו עלול לכעוס או שאתה יכול אפילו להיכנס לוויכוח משעמם המבוסס על כעס וחוסר אמון.

תסמונת FOMO (פחד להחמיץ)

FOMO הוא מענה לצורך הזה שפיתחנו להיות תמיד מקוון. אנחנו לא רוצים לפספס שום דבר שקורה ברשתות החברתיות.

זה אומר שהחיים של אנשים אחרים הופכים למעניינים יותר מהחיים שלנו. כתוצאה מכך, אפילו מערכות היחסים האמיתיות שלנו הופכות פחות מעניינות. זה יכול להיות הרסני למצב הנפשי שלנו כי אנחנו מפסיקים לדאוג לחיינו. כל מה שאנחנו רוצים לעשות הוא למלא את הצורך הפיקטיבי הזה לשלוט בסביבות הווירטואליות שלנו.

הצורך הקבוע הזה להיות מחובר ומודע למה שקורה בענן מגביל בכל הנוגע להנאה מהזמן שלנו עם אנשים אחרים. המציאות העצובה היא שסמארטפונים נמצאים בכל מקום בימים אלה. זה מוריד איכות וחום מהאינטראקציות שלנו.

אתגר את עצמך לשלוח פחות הודעות טקסט ולהכין יותר דייטים לקפה

אנו מאתגרים אותך להניח את הטלפון שלך בצד בפעם הבאה שאתה עם מישהו. עשה מאמץ ליצור קשר אמיתי. אחרי הכל, כפי שאמרנו קודם, השיחות הטובות ביותר לא מתרחשות בוואטסאפ. לכן עלינו להתראות יותר ולוודא שהרשתות החברתיות אינן צורת הקשר היחידה שלנו. תחשוב "פחות הודעות טקסט, יותר קפה דייטים." בסופו של יום, רשתות חברתיות נהדרות להעברת מידע, אבל לא כל כך שימושיות לקידום הבנה הדדית.