דיכאון בילדות: לא ידוע, מבולבל ונשכח

דיכאון בילדות הוא הפרעה שלא שמים לב אליה. זה נשכח, לא ידוע ומבולבל עם בעיות אחרות. רבים חושבים שילד אינו יכול ליפול לאחיזת דיכאון. "איך ילדים יכולים להיכנס לדיכאון אם אין להם אחריות או דאגות? אם יש להם הכל ברשותם?" על פי נתונים ממחקרים עדכניים, 1 מכל 100 ילדים ו-1 מכל 33 בני נוער סובלים מדיכאון.

הבעיה החמורה ביותר היא שרק 25% מהילדים ובני הנוער הסובלים מדיכאון מאובחנים ומטופלים. אחוז נמוך כל כך הוא תוצאה של העובדה שפעמים רבות מבוגרים ממעיטים בו, מתעלמים ממנו או אפילו עושים אבחנות שגויות אחרות. אבחנה שגויה שכיחה מתרחשת כאשר מאובחנים ADHD (הפרעת קשב וריכוז) במקום דיכאון.

מה מאפיין ילד מדוכא?

יש הבדל בין עצב בלבד לבין הפרעת דיכאון מאובחנת. עצב, חרדה, עוינות וכעס הם רגשות נורמליים, מסתגלים ומובנים. הם נחוצים לפעמים וניתן לתרגם אותם להתנהגויות. לדוגמה, פחד הוא רגש הסכנה, ועצב הוא רגש האובדן. אלו אינם רגשות מזיקים בפני עצמם. הם עוזרים לנו להסתגל לדברים שקורים בסביבה שלנו. הרגשות ה"שליליים" הללו עוזרים לנו להישאר בטוחים אם אנו חשים סכנה או לכתוב סיפור, הסיפור שלנו, שבו כל אובדן הגיוני.

חשוב לדעת להבחין בין עצב לבין דיכאון ילדות אפשרי. לשם כך יש לקחת בחשבון את התדירות, העוצמה ומשך ההתנהגויות. כמו גם חוסר הנוחות של הילד וכיצד היא מפריעה לו לשגרה (אם בכלל). כמו כן, האם הם חווים עצבנות וכעס, תיאבון ירוד, בעיות שינה, תסיסה ותסמינים פסיכופיזיולוגיים או מוטוריים.

בדיכאון בילדות, כעס ועצבנות הם תכופים, בעוד שעצב ואבל מתרחשים בדרך כלל אצל מבוגרים. סימפטום נוסף ששונה בילדים הוא תסיסה. במקרה של מבוגרים עם דיכאון, מתרחש פיגור מוטורי ושכלי. אצל צעירים, מקובל להיות יותר פעיל (ומכאן הבלבול באבחון עם ADHD). בשל שינוי זה בסימפטומים, דיכאון בילדות אינו מורגש או מבולבל עם סוגים אחרים של בעיות התנהגותיות.

התסמינים השונים של דיכאון

ילדים רבים הולכים לרופא כי לא מתחשק להם לעשות כלום. הם מאוד עצבניים וכועסים. במקרים מסוימים, יש להם סומטיזציות (כאבי ראש, כאבי בטן, הקאות, שלשולים וכו'). המידע האמין ביותר שנוכל להשיג על מחשבותיהם ורגשותיהם יהיה דרך הקטינים עצמם. המבוגרים בסביבתם, לעומת זאת, יוכלו ליידע טוב יותר על התנהגויות נצפות ועל רגעים ספציפיים.

התיאוריה של חוסר אונים נלמד ודיכאון ילדות

אנחנו מייצרים ילדים חסרי הגנה. יום אחד הם מתוגמלים וביום אחר הם נענשים על אותה התנהגות. דברים קורים סביבם ואף אחד לא מסביר את מקורם. לא מציבים גבולות, וגם לא מלמדים אותם להתמודד ולסבול תסכול. חשוב מאוד לשדר שכדי להשיג את הדברים שאנו רוצים, עלינו להתאמץ, לחכות, להקדיש זמן, לעבוד, לטעות ולנסות שוב.

למידה זו מתרחשת באמצעות התנסויות אישיות, אך אם נעשה הכל עבור ילדינו, החוויות המאלפות הללו יצטמצמו למינימום ביטוין. אז מתעוררות בעיות התנהגותיות. אלה כוללים התפרצויות כעס, חוסר יציבות במצבי הרוח וחוסר שליטה.

הערך של המעשים שלנו

לאלמנטים שונים (התנהגויות, חפצים, אנשים...) יש את הערך שמעניקים להם, והערך הזה תלוי גם במאמץ וההקרבה שנעשתה כדי להשיג ערכים אלו. ככל שאנו גדלים, אנו לומדים ליצור קשרים בין המעשים שלנו לבין ההשלכות שיש להם.

זהו דבר מהותי מכיוון שהוא נותן לנו הרגשה של שליטה ומאפשר יעילות עצמית. כמובן שלא הכל בידיים שלנו, אבל אנחנו יכולים לעשות הרבה כדי לכוון את חיינו. אם ילדים לא יתפסו את הקשר הזה, הם ירגישו חסרי אונים. אם הם לא ילמדו את התוצאות האפשריות הקיימות כתוצאה ממעשיהם או אם התוצאות מגיעות באקראי או באופן מפוזר, הן יאבדו לחלוטין.

בתיאוריות של חוסר אונים נלמד, הוכח שהדבר החשוב ביותר הוא התפיסה. לתפוס שלמה שאנחנו עושים יש השלכות על מה שנקבל בהמשך. לדוגמה, אם אנו תופסים שמאמץ הוא חלק חשוב בהשגת המטרות שלנו, אז המאמץ יבוא לידי ביטוי במעשינו. אבל אם הילד יבין שהתוצאות תלויות לחלוטין במקרה, אז הם יניחו שהפעולות הן חסרות תועלת ומיותרות. הם יהפכו לפגיעים.

כדי למנוע דיכאון בילדות, ילדים צריכים להרגיש שלמה שהם עושים יש השלכות צפויות על עצמם ועל סביבתם.

אמונות לא מתפקדות לגבי דיכאון בילדות

אמונות לא מתפקדות הן ערכים שעליהם נשענת ההערכה העצמית שלנו. ילדים לומדים הטיות באמונות שלהם מגיל צעיר מאוד. לדוגמה: "אם אתה לא הראשון, אתה לוזר; ואם אתה לוזר, אז אתה לא שווה כלום." כך אנו מתנים את הפרשנות שלנו למציאות ולעצמנו.

כאשר ילד הכניס את הערך האישי שלו לרעיונות בלתי אפשריים, במוקדם או במאוחר, נגזר עליו להיות מתוסכל, מדוכא, חסר יכולת או חסר תועלת. כי תמיד יהיה מישהו חכם יותר או חתיך יותר. תמיד נעשה טעויות או שלא נוכל לספק את כולם.

התאבדות בקטינים

דיכאון הוא אחד הגורמים העיקריים המביאים להתאבדות, ושבירת המיתוסים המקיפים אותו הוא היבט מרכזי במניעתו. ל-72% מהילדים ובני הנוער המדוכאים יש מחשבות אובדניות. במקרה של ילדים, רעיונות אלו עשויים להתקיים גם אם הם אינם מפורשים. משאלות ילדות רבות אינן מובעות באמצעות מילים אלא באמצעות צורות אחרות של תקשורת, כגון משחקים או ציורים. כמבוגרים, חשוב שנלמד "לקרוא בין השורות" של מה שילדים מבטאים.

לאחר מכן, נזהה כמה מהמיתוסים הקיימים על דיכאון בילדות:

• "התאבדות נמצאת במשפחה". - לעתים קרובות, חושבים שאם הורה או קרוב משפחה התאבדו, יש סיכוי גבוה יותר שהקטין ייקח את חייו. נכון שהם נחשפו למנגנון התמודדות לא מתאים, אבל התאבדות לא נקבעת בגנטיקה. חשוב מאוד לא להשתיק את מה שקרה או להשתיק משאלות או רגשות. יש לדבר עם הילד בשפה המותאמת לגילו. השתמש בהסברים קונקרטיים שהם מבינים. חיוני למצוא פתרונות לבעיות שעבורן הילד רואה במוות פתרון משחרר.
• "מישהו שמזכיר את זה הרבה אף פעם לא עושה את זה. זה רק כדי למשוך תשומת לב". - לעולם אין לקחת כמובן מאליו שאין אפשרות להגשמה. קשה להורים להתמודד עם העובדה שלילדם יש רצון לקחת את חייו. אבל רחוק מלהימנע מהבעיה, דחוף לטפל בה. תחשוב שזה לא יקרה, אבל תתנהג כאילו זה יכול לקרות.

ניתן למנוע התאבדות

• "ההחלטה היא בלתי חוזרת". - בהתחשב בכך שלא ניתן לשנות את המחשבות האובדניות של הילד זו טעות נוספת. הרגשות הם אמביוולנטיים. יש שילוב של חוסר שביעות רצון ופחד יחד עם הערכה חיובית של מוות. לכן כל כך חשוב להיות מודעים לאותות המילוליים וההתנהגותיים המאפשרים לנו להתערב בזמן.
• "לרצות התאבדות זה לכל החיים." - הרצונות חולפים, לרוב האנשים הללו חוזרים בתשובה ואף מתביישים בכך. אתה צריך לקחת את הזמן כדי לדבר על הרגשות שלהם ולנרמל את העובדה שיש להם רגשות מעורבים. בחיים יש חוויות מאוד קשות אבל אפשר להפיק מהם לקחים גדולים.
• "הדיבור על התאבדות מוביל להשלמה". - הפיכתו לטאבו יכולה להיות אחת הטעויות המזיקות ביותר. הדיבור על הנושא מקל על אי הנוחות ומאפשר לאדם להתבטא. הזדהות, נרמול וניסיון להבין הם העדיפות למציאת פתרונות.
• "אם אתה מתאבד, הייתה לך הפרעה נפשית." - טעות נוספת שכיחה היא לחשוב שכדי לקחת את חייך, האדם צריך לסבול מבעיה פסיכולוגית כלשהי. למרות שדיכאון הוא גורם סיכון להתאבדות, קיים אחוז גבוה של התאבדויות אימפולסיביות בקרב בני נוער ללא הפרעות נפשיות.

הורים מקבלים הנחיות לניהול התנהגויות של ילדיהם. מעודדים הקשבה אמפתית וכן כיצד לשלוט בכעס, להימנע מקונפליקט, לתקשר מסרים ורגשות ביעילות, ללמוד לקבל החלטות, לפתור קונפליקטים ולשנות את דרכי האינטראקציה עם שאר בני המשפחה.

במניעת דיכאון בילדות, חיוני שאהבה ללא תנאי תהיה נוכחת תמיד. לעולם לא תהיה לנו אהבה תלויה בפעולה או בתכונה קונקרטית של הילד. טוב שאהבה נתפסת כבלתי מותנית, כקישור שישרוד כל נסיבות שעלולות להתרחש. בנוסף, כללים סבירים חייבים להיות נוכחים וליישם באופן קוהרנטי. חיזוק התנהגויות מתאימות, עיכוב של תגמולים, מוטיבציה פנימית לעבודה, אי נכנע לכפייה ויצירת תקשורת טובה... כל אלו חיוניים.