אנטוניו דמאסיו, נוירולוג של רגשות
פרופסור למדעי המוח, נוירולוגיה ופסיכולוגיה באוניברסיטת דרום קליפורניה, הוא גם זכה בפרס הנסיך מאסטוריה בשנת 2005. מחקריו על רגשות ומנגנוני התודעה שמו אותו על המפה.
אולי אתה כבר יודע את שמו. אולי הסתכלת עליו במשך שנים, או מצאת אחד מספריו במקרה.
אחד מספריו הידועים ביותר, "עצמי עולה בראש: בניית המוח המודע ", הוא כשלעצמו אתגר עצום לרעיונות שיכולים להיות לנו לגבי האיבר המרתק הזה בגופנו.
המוח שלנו רחוק מלהיות תעלומה לאנטוניו דמסיו. זו למעשה ישות מוגדרת היטב שהוא מגלה בצורה ברורה מאוד. ניכר שהוא מדען מדהים ומחנך נהדר.
למעשה, יש אפילו אנשים שאומרים שדמאסיו הוא לא רק מדען מוח: הוא גם נוירופילוסוף. בספריו הוא מראה לנו את המוח כישות המאוכלסת על ידי יותר מהאינדיבידואליות והעולמות הרגשיים, האתיים והמוסריים שלנו.
המוח שלנו מכיל את החברה עצמה, ואת המהות שלנו כאנושות. הוא אומר את אותו הדבר בהרבה מיצירותיו: "רק כשנבין יותר לעומק את תפקוד המוח, נשיג אותו...נהיה מאושרים יותר".
אנטוניו דמאסיו, מדען מוח מסוג אחר
יש הרבה סוגים שונים של מדעני מוח. אבל עד לפני זמן לא רב היו יותר מדי מהסוג המכאני, הרדוקציוניסטי. הם היו אלה שאמרו, למשל, שהמחשבות, ההשתקפויות וההחלטות שלנו במהלך היום היו תוצאה של חיבור פשוט של קבוצת נוירונים ספציפיים באזור מסוים במוח.
אז...איפה זה מסתדר עם התודעה שלנו? האם יש אזור ספציפי שמסוגל לתזמר את הכל? מה לגבי רגשות ורגשות, היכן הם מופקים?
רבים מאותם מדענים, בעבר הלא כל כך רחוק, חייכו באירוניה למשמע רעיונות ושאלות מסוג זה.
אבל בימינו יש לנו אנשים מעוררי השראה כמו אנטוניו דמאסיו ששם את הגישה הרדוקציונית הזו בצד. הם פותחים גישות חדשות ועוזרות לנו להבין את החשיבות של מושגים כמו תודעה ורגשות.
התודעה, מלכתחילה, אינה נמצאת בשום חלק מסוים במוח. התודעה היא תהליך וישות הקיימת בכל מין.
למעשה, לפי דמאסיו עצמו, אפילו לאורגניזמים חד-תאיים כמו חיידקים או אמבה יש כמות קטנה של תודעה. הם פועלים כדי לשמור על שלמותם, כדי שיוכלו לשרוד.
לכן לכל אורגניזם, לכל יצור חי, יש מידה מסוימת של תודעה. ואיתו הם מסתגלים לסביבתם ומתפתחים.
אנחנו, לעומת זאת, לקחנו קפיצה אבולוציונית ענקית. התודעה שלנו כוללת ממדים כמו זיכרון, דמיון, יצירתיות והיגיון לוגי.
אנטוניו דמאסיו: רגשות ורגשות
לדבר על אנטוניו דמסיו זה גם לדבר על האנה דמסיו, אשתו שהיא גם נוירולוגית. הם עובדים כתף אל כתף במחקר. יחד הם פועלים למען מטרתם להביא את תגליותיהם לציבור הרחב.
הודות למחקר שלהם עם מטופלים רבים, בני הזוג דמאסיו אספו כמויות גדולות של נתונים. עם הנתונים האלה, הם ניסחו כמה השערות חשובות.
אחד מהם הוא שרגשות הם למעשה קבוצה של תגובות כימיות ונוירונאליות בדפוס ייחודי. אנטוניו דמאסיו הגדיר זאת כ"סמן סומטי".
בשם הזה הוא התכוון לאופן שבו לכולנו יש עקבות רגשית שגורמת לנו להגיב. זה משפיע על התנהגויות מסוימות, או על האופן שבו אנו מקבלים החלטות מסוימות ולא על אחרות. בנוסף, לפי מדען המוח הזה, רגשות באים לפני רגשות.
דוגמה לרגשות מול רגשות
אנו ניתן לך דוגמה. נגיד שאנחנו הולכים ברחוב ופתאום אנחנו שומעים מישהו צורח. מה שאנו מרגישים באופן מיידי זו תגובה פיזית. הלב שלנו מואץ, אנחנו משותקים, האישונים שלנו מתרחבים, ומיד יש לנו תחושה של אזהרה, פחד...
רגשות, עבור דמאסיו, שייכים לגוף, וגורמים לסדרה של שינויים כימיים ואורגניים ספציפיים. אחרי הרגשות באים רגשות, שיש להם קשר הרבה יותר עמוק עם המחשבות שלנו.
אנטוניו דמסיו מאמין שחשוב לנו מאוד ללמוד לראות ברגשות וברגשות דברים שונים. ואז, אנחנו צריכים לראות איך הרגשות הם מה שבא קודם.
בואו נחשוב למשל על מתח, על הרגשות השליליים שמשתלטים, על אי הנוחות הפיזית או המחלה שהם גורמים, ומה המצבים הנפשיים האלה עושים לנו. מתחילות להיות לנו מחשבות פסימיות יותר, פחות גמישות, אנחנו מפסיקים לראות דרכים לצאת מהבעיות היומיומיות שלנו...
לכן אחת המטרות שלנו צריכה להיות לטפח רגשות חיוביים – מעל הכל. אבל זה מצריך גם טיפול בגוף שלנו. שמרנו על עצמנו בטוחים, בין אם פיזית או נפשית, ויש לנו גם שלווה.
זה משהו שכולנו יכולים לחוות. חלקם עושים זאת על ידי תרגול מדיטציה או הרפיה. גוף רגוע פירושו נפש רגועה, מוח מרוכז שחושב טוב יותר ומקבל החלטות טובות יותר.
הפניות ביבליוגרפיות
דמאסיו, אנטוניו (2003): מחפש את שפינוזה. שמחה, צער והמוח המרגיש. רנדום האוס, ניו יורק
דמאסיו, אנטוניו (2010) עצמי עולה לראש: בניית המוח המודע. וינטג', ניו יורק
