הפסיכולוגיה של הריח: שלושה ריחות שמשנים עמדות

הפסיכולוגיה של הריח קובעת שריח הוא תחושה פיזית המסוגלת לעצב את האופן שבו אדם מגיב לגירויים
הפסיכולוגיה של הריח קובעת שריח הוא תחושה פיזית המסוגלת לעצב את האופן שבו אדם מגיב לגירויים.
חוש הריח מאוד מעניין. ללא ספק, זה יכול להביא עונג וריגוש. עם זאת, זה גם יכול להביא לשינוי בגישה. איך זה אפשרי?

לדברי פסיכולוגים חברתיים, למספר תחושות גופניות יש השפעות מוזרות על החוויה הנפשית. ליתר דיוק, הפסיכולוגיה של הריח חקרה את ההשפעה שיש לריח ספציפי על התנהגותו של אדם.

הפסיכולוגיה של הריח קובעת שריח הוא תחושה פיזית המסוגלת לעצב את האופן שבו אדם מגיב לגירויים. בנוסף, זה קובע אם הם אוהבים את זה או לא. שייקספיר כתב, "שושנה בכל שם אחר תריח מתוק". עכשיו, אם אף אחד לא יכול להריח את זה, האם הוורד מאבד את ריחו המתוק?

ובכן, אולי. זה יכול לקרות גם לאדם שזה עתה נתקלת בו ושהאיר לך את היום ברכבת התחתית. הסיבה לכך היא שהתכונה המתוקה, המשכרת והרעננה קשורה אליו. הפסיכולוגיה של הריח קובעת שריח הוא חוש הקשור לזיכרון, לרגשות ולנוסטלגיה.

הפסיכולוגיה של הריח: ריחות הגורמים לתגובה

הספר The Scent of Desire: Discovering Our Enigmatic Sense of Smell מאת רייצ'ל הרץ מעניין למדי. זה אולי הספר הרלוונטי ביותר שיצא לאור בשנים האחרונות על פסיכולוגיית הריח. ספר זה מדבר על חשיבות הריח בחיי היומיום שלנו. הוא גם מנתח כיצד הוא משפיע על תחומים חשובים, כגון מזון ורבייה.

ריחות הם תחושות פיזיות שמתווכות חוויות נפשיות. גם כאשר אינך מודע לריח בסביבה, הוא יכול להנחות בעדינות את המחשבות והשיפוט שלך בדרכים מפתיעות. במאמר זה נשתף שלוש דוגמאות לכך. בדוק אותם!

ריח דגי שווה צל

מאמר של ספייק לי ונורברט שוורץ הציג שבעה מחקרים שהראו קשר בין ריח של "דג" לבין חשדנות חברתית. בטח שמעתם מישהו אומר משהו בסגנון "זה מריח כמו דג רקוב" כדי להתייחס לתופעה או ישות שנראית חשודה, מפוקפקת או לא אמינה.

למסקנה הזו הם הגיעו לאחר מספר מחקרים מעניינים שבהם העריכו את הביטויים הביקורתיים של אנשים. לי ושוורץ טוענים שקיומה של המטאפורה הזו משקף משהו חשוב; הקשר הנפשי בין התחושה הפיזית בפועל לבין התחושה שמשהו קורה.

משחק עם ריח דגים ברקע

באחד מהמחקרים שלהם, אנשים שיחקו בחדר ומהלך המשחק היה תלוי אם הם סומכים על בן הזוג או לא. כשאנשים שיחקו במשחק הזה, הם היו מכניסים ריח קל של דגים באוויר. הם דאגו להישאר עם סוג זה של ריח, כך שהם יעשו אותו קצת שונה מעת לעת.

במהלך המשחק הם רצו לראות עד כמה השחקנים סומכים על חבריהם לקבוצה. כשאנשים שיחקו בחדר עם ריח מעט דגים, הם שיחקו בצורה שהראתה שהם לא סומכים על היריבים שלהם. מצד שני, כשהיה עוד ריח רע, הם לא נראו חשודים.

רוג'ר דולי, בבלוג הנוירומרקטינג שלו, העלה הצעה מעניינת על סמך מחקר זה. לדבריו, זה פסול לקיים פגישות עסקיות במסעדות פירות ים. תאמינו או לא, האנשים איתם אתם מתעסקים עשויים לשייך את ריח השרימפס לאג'נדה נסתרת.

ריח נקי עושה הכל טוב יותר

הפסיכולוגיה של הריח: ריחות הגורמים לתגובה
הפסיכולוגיה של הריח: ריחות הגורמים לתגובה.

אנו מדברים כעת על מאמר בכתב העת האירופי לפסיכולוגים שכותרתו "מריח כמו רוח נקייה. השפעות לא מודעות של ריח על קוגניציה והתנהגות". בו חקרו החוקרים את ההשפעות שיש לארומה על תהליכים והתנהגויות קוגניטיביות.

שני מחקרים בדקו ואישרו שכאשר המשתתפים נחשפו לחומר ניקוי בניחוח הדרים, חל שיפור בנגישות למושג הניקיון.

החוקרים הסיקו את המסקנה הזו מהתבוננות בזיהוי המהיר ביותר של מילים הקשורות לניקוי במשימת החלטה מילונית. הייתה גם תדירות גבוהה יותר של רישום פעילויות הקשורות לניקיון בעת תיאור התנהגויות צפויות במהלך היום.

גישה טובה יותר לתנאי ניקיון והתנהגויות ניקיון טובות יותר

לבסוף, מחקר שלישי קבע שעצם החשיפה לריח של חומר ניקוי רב תכליתי גרמה למשתתפים לשמור על הסביבה הישירה שלהם נקייה יותר במהלך משימת אכילה.

כחלק מהמחקר, המשתתפים נלקחו לחדר בו נאלצו לאכול עוגיה מיד לאחר שבילו בחדר שהכיל ארומה של מנקה הדרים.

משהו מאוד מעניין קרה. מצד אחד, מי שבילו בחדר בעל ריח נקי המשיכו לנקות פירורי עוגיות משולחן העבודה בחדר השני. מצד שני, מי שלא נחשף לריח הנקי יותר לא. במובן מסוים, הם נחשפו "באופן סובלימינלי" לריח ה"נקי".

הפסיכולוגיה של הריח: פליט, גועל ושיפוט מוסרי

מה שנדבר עליו בהמשך עשוי להיראות כמו בדיחה. עם זאת, אנו עוסקים כאן במדע טהור. כמה חוקרים השתמשו בתרסיסים בעלי ריח נפוץ כדרך סביבתית עדינה לגרום לאנשים להרגיש גועל.

מסתבר שגועל הוא רגש שיכול להשפיע על השיפוט המוסרי. כאשר אדם חש גועל על סמך תחושות גופניות, ייתכן שהוא יבלבל זאת עם תחושת גועל מהתנהגותו של מישהו.

איך ריח משפיע על השיפוט המוסרי

בקבוצה אחת של מחקרים, החוקרים השתמשו בפלצת ריסוס כדי לעורר גועל קל ולא מודע. כתוצאה מכך, זה גרם לאנשים לעשות שיפוט מוסרי חמור יותר.

התהליך היה פשוט. לפני תחילת המחקר, הם ריססו חלק מהמוצר לתוך פח אשפה ליד אזור הסקר (בתנאים אחרים, זה לא הריח).

כשאנשים ישבו בחדר כדי לערוך את הסקר, הם ענו על שאלות לגבי עד כמה קיצוני השיפוט המוסרי שלהם לגבי מעשים ספציפיים שיכולים להיחשב בלתי מוסריים. לדוגמה, החוקרים ישאלו "עד כמה מוסרי או לא מוסרי אתה מחשיב סקס בהסכמה בין בני דודים?"

אנשים שערכו את הסקר בחדר עם ספריי ריח קלוש (ריח שלא זיהו במודע) גילו שהמעשים היו יותר לא מוסריים מאנשים שערכו את הסקר בחדר ללא הריח הזה.