אגאס מוניז וההיסטוריה המדהימה של הלובוטומיה
הלובוטומיה היא אחד ההליכים השנויים ביותר במחלוקת בהיסטוריה של בריאות הנפש. הוא "הומצא" על ידי אגאס מוניז, בשנות ה-30 של המאה ה-20 ולאחר מכן הפך לפופולרי בכל העולם. אלפי כריתות לובוטומיות בוצעו בכל מקום - עד שנות ה-50. זה היה כשהיא התחילה לצאת משימוש עקב תופעות הלוואי הבלתי צפויות והרציניות שלו.
הלובוטומיה היא הליך כירורגי הכולל ניתוק חיבורים של אחת או שתי אונות המוח. זה מפריד את קליפת המוח הקדם-מצחית משאר חלקי המוח. הניתוח מכונה גם "לויקוטומיה".
אגאס מוניז לא הייתה הראשונה שניסתה הליך מסוג זה. בשנת 1890 ביצע הרופא גוטליב בורקהרד שישה ניתוחים מסוג זה. שניים מהמטופלים מתו ולכן הוא הפסיק את חקירותיו. בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, הלובוטומיה גבתה קורבנות רבים ברחבי העולם.
"דע את כל התיאוריות. שולט בכל הטכניקות, אבל כשאתה נוגע בנפש אנושית תהיה רק עוד נשמה אנושית."
-קרל גוסטב יונג-
Egas moniz ומחקר הלובוטומי המפוקפק שלו
בשנת 1935, egas moniz, נוירולוג ופרופסור באוניברסיטת ליסבון, החל ב"מחקר" משלו על לובוטומיה. שמנו את המילה "מחקר" במרכאות כי זה היה למעשה מוניז שעושה ניתוח בשימפנזה. כאשר הבחין שהחיה הפכה לצייתנית יותר, הוא הסיק שזה ישים לבני אדם.
ההליך ה"לא מדעי" הזה מוטל בספק במשך עשרות שנים. עם זאת, אף חוקר רציני לא יכול, ממקרה בודד אחד, ליישם את המסקנות על כל המקרים וכל החולים. נכון שמחקרים חד-מקרים יכולים להיות בעלי ערך רב עבור המדע, במיוחד עבור מחלות נדירות או לפתוח תחומי מחקר רחבים יותר. עם זאת, אתה לא יכול להכליל מחקר כזה אם המסקנות אינן מוצקות מספיק.
ובמקרה הזה, היה משהו שמגביל את ההכללה אפילו יותר: הלובוטומיה נעשתה על פרימט, לא על בן אדם. למרות זאת, אגאס מוניז זכה בפרס נובל ברפואה בשנת 1949 על "המצאתו".
Egas Moniz עבדה עם נוירולוג אחר בשם Almeida Lima. שניהם ביצעו את הלובוטומיות הראשונות. ההליך כלל יצירת שני חורים בגולגולת המטופל. לאחר מכן הונחה זריקת אלכוהול לקליפת המוח כדי להרוג את החלק הזה של המוח. הוא ושותפו היו אלה שהעריכו את התקדמות החולים לאחר הניתוח. באופן לא מפתיע, הם ראו התקדמות בכל מקרה.
התרגול ממשיך
ברגע שאגאס מוניז החל להפיץ את ההמצאה שלו באירופה, הוא זכה לחיקוי על ידי נוירולוגים בכל מקום. המפורסם שבהם היה וולטר פרימן. האיש הזה לא היה באמת מנתח. למרות זאת, הוא פיתח טכניקה שזכתה לכינוי "הלובוטומיה של איסוף הקרח".
הרופא האירופי הזה גילה שהוא יכול לגשת לאזורים מסוימים במוח ביתר קלות דרך העיניים. הוא היה מחדיר מכשיר דומה למקט קרח דרך העיניים, "מערבב קצת" ומגיע למוח. הוא הצליח לעשות לובוטומיות תוך 5 דקות בלבד.
כזו הייתה מידת ה"תיעוש" שהשיג פרימן בהליך זה, עד שהחל להציע את השירות "בבית". היה לו טנדר שהוא כינה "לובוטומוביל". בו הוא סייר באירופה ועשה לובוטומיות ימין ושמאל, לכל מיני בעיות פסיכולוגיות. ההערכה היא שבאותן שנים עברו לובוטום בין 40000 ל-50000 חולים ברחבי העולם.
איסור על לובוטומיה
רבים מהחולים שעברו לובוטומיה מתו. אחרים סבלו מנזק מוחי חמור, שלעתים התברר מיד, ופעמים אחרות שנים לאחר מכן. רבים מהם הגיעו למצב וגטטיבי, ואחרים סבלו מרגרסיה קוגניטיבית. עם זאת, ההליך עדיין היה קיים, כי אצל כשליש מהחולים, התסמינים השתפרו.
הלובוטומיה לא התכוונה לרפא שום מחלת נפש. במקום זאת, המטרה של מוניז הייתה "להרגיע" את המטופל. האכזריות, אם כן, בלבוטומיזציה של אנשים עם הפרעות חרדה, הפרעות אובססיביות-קומפולסיביות ודיכאון אובדני ברורה. מנתחים ביצעו זאת בחולים סכיזופרניים רבים, אך הם בפרט לא הראו כל שיפור.
בעצם, הלובוטומיה ניתקה חולים מהעולם. בגלל זה הם "נרגעו". אנשים רבים הסתכלו על זה בתקווה כי אז - ואפילו היום במקומות מסוימים - חיו חולי נפש כאסירים בבתי חולים לחולי נפש ובבתי חולים פסיכיאטריים. אבל הלובוטומיה אפשרה לרבים מהם לצאת לחופשי.
הלובוטומיה החלה לצאת משימוש בשנות ה-50 עם המצאת "תורזין", התרופה האנטי פסיכוטית הראשונה. מעניין שהממציא שלה קרא לזה "הלובוטומיה הכימית". בשנות ה-70 רוב המדינות אסרו את ההליך, למרות שאנו יודעים שחלקן עדיין מבצעות אותו בחשאי היום.
בחדשות אחרונות יותר, קבוצת אזרחים דורשת להסיר את פרס נובל לרפואה מאגאס מוניז מכיוון שהם מרגישים ש"הישגו " גרם יותר נזק מתועלת לאנושות.
