מושג עצמי: מקור והגדרה
אנו יכולים להבין את התפיסה העצמית כרעיון או דימוי שיש לנו על עצמנו. הוא נוצר ומותנה על ידי התפקידים הרבים שאנו ממלאים, המטרות והיעדים שלנו, האישיות שלנו, האידיאולוגיה שלנו והפילוסופיה שלנו, אם להזכיר כמה דברים. זה גם דינמי, מה שאומר שהוא משתנה עם הזמן.
הכרת עצמנו עוזרת לנו להחליט מה ואיך עלינו לחשוב ומה לעשות בכל מצב. הידע הזה של עצמך הוא זהות אינדיבידואלית או קבוצתית. המודעות לזהות שלנו ושל אחרים הופכת את חיינו לקלים יותר ומקלה על מערכות היחסים שלנו.
בפסיכולוגיה, אתה יכול ללמוד מושג עצמי מנקודות מבט שונות. פסיכולוגי אישיות יתמקדו בהכרת תוכן הזהות, ביצירת טיפולוגיות שלה. הפסיכולוגיה החברתית רוצה לראות באיזו מידה היא משפיעה על מערכות היחסים שלנו ולהיפך.
כיצד נוצרת ומשתנה תפיסה עצמית?
לאחר מכן, נדבר על שתי תיאוריות המסבירות כיצד נוצרת או מפתחת תפיסה עצמית. אחת מהן היא התיאוריה של אי הסכמה עצמית, שמרכזת את הרגולציה הפנימית של האדם. השני הוא תיאוריית האגו במראה, שמרכזת את הרגולציה החברתית.
התיאוריה של אי הסכמה עצמית
תיאוריה זו מתחילה מהבסיס שאדם מחפש קוהרנטיות בין התפיסות השונות שיש לו את עצמו. כאן נכנסות לתמונה מושגים עצמיים אחרים. הם:
- ה"אני האידיאלי" הוא תפיסת העצמי שאומרת לנו למה אנחנו רוצים להיות.
- ה"אגו האחראי" הוא התפיסה העצמית שיש לה את הרעיון למה אנחנו צריכים להיות.
- ה"אני הפוטנציאלי" הוא התפיסה העצמית לגבי הפוטנציאל שלנו, עד כמה אנחנו יכולים להיות.
- ה"עצמי הצפוי" הוא התפיסה העצמית לגבי החיזוי של מה שאנחנו יכולים להיות בעתיד.
תפיסות עצמיות אלו די דומות זו לזו. הם נבדלים רק בניואנסים קטנים. הדבר החשוב ב"עצמי" הללו הוא שהם יוצרים סתירות עם התפיסה העצמית הנוכחית שלנו. כאשר אחד מהם אינו מודע לתפיסה העצמית הנוכחית שלנו, אנו חווים חרדה. מכאן, החרדה תניע שינויים בתפיסות העצמיות כדי לפתור את הפער.
לדוגמה, אם ב"עצמי האידיאלי" שלנו אנו רואים את עצמנו כאנשי קהילה, אך בדרך כלל אנו מתנהגים בצורה אנוכית, תיווצר אי התאמה. אנו יכולים לפתור את הדיסוננס בדרכים שונות:
- שינוי ההתנהגות האנוכית שלנו ויחד איתה את התפיסה העצמית הנוכחית שלנו.
- לשנות את תפיסת ההתנהגות שלנו, להשליך אותה כאנוכית ובכך לשנות את התפיסה העצמית הנוכחית שלנו.
- שינוי ה"אידיאל" שלנו, התאמתו לתפיסה העצמית הנוכחית שלנו.
התיאוריה של המראה העצמי
חזון זה מתחיל מיצירת תפיסה עצמית כתהליך שבו יש לחברה משקל רב. הרעיונות שיש לאחרים עלינו חשובים כאן. אנחנו בונים את הרעיון של מי אנחנו באמצעות המידע שאחרים נותנים לנו על עצמנו.
הסיבה לכך היא שאנו תופסים שלאחרים יש מושג מי אנחנו במוחם. לכן, אנחנו מנסים לברר מה זה. אנחנו לא רוצים סתירה בין הרעיון שיש לאחרים עלינו לבין התפיסה העצמית שלנו. כאשר הדיסוננס הזה קיים, נוכל לפתור אותו בשתי דרכים:
- על ידי שינוי מערכות היחסים שלנו עם אחרים שלא רואים אותנו כפי שאנחנו חושבים שאנחנו.
- על ידי שינוי הרעיון שיש לנו על עצמנו.
תיאוריה זו מסבירה היטב מדוע אנו מחפשים מערכות יחסים המסתיימות עם התפיסה העצמית שלנו ונמנעים מאנשים שרואים אותנו אחרת ממה שאנו חושבים שאנו. זה גם עוזר לנו להבין את ההשפעות שיש לציפיות על אדם, כמו אפקט פיגמליון.
היבט חשוב הוא שאנו לא נוטים לראות את עצמנו כפי שאחרים באמת רואים אותנו, אלא כפי שאנו חושבים שהם רואים אותנו. אנחנו קובעים איך אחרים רואים אותנו לא בגלל המידע שאנחנו מקבלים מהם, אלא בגלל התפיסות העצמיות שלנו. אנחנו יוצרים רעיון של עצמנו, ואנחנו חושבים שאחרים רואים אותנו באותה צורה.
שתי התיאוריות מסבירות כיצד מושג העצמי נוצר ומשתנה בדרכים שונות, אך לא סותרות. מעניין להסתכל על זה מנקודת מבט רחבה, ולהבין כיצד ניתן ליצור ולשנות גם את ה"עצמי" של תיאוריית אי ההסכמה העצמית עקב השפעה חברתית. על ידי התחשבות בשתי העמדות, אנו מקבלים מבט מוצק על תפיסה עצמית.
