האנשים שראויים להיות בחיי הם אלה שעומדים לצידי, תומכים בי ומרימים אותי.
האנשים שראויים להיות בחיי הם אלה שעומדים לצידי, תומכים בי ומרימים אותי. עלינו לזכור את המסר הזה בכל פעם שאנו מרגישים מאוכזבים.
כשזה מגיע למערכות יחסים, לא הכל בצבע ורוד, והקונפליקטים שיש לנו עם אחרים עלולים להיות מזיקים וקשים. זה נורמלי לחלוטין כל עוד אנחנו מסוגלים לפתור את הקונפליקטים האלה בצורה מספקת.
עם זאת, לפעמים שליליות, עוולות וחוסר הדדיות גורמים לנו לתהות אם אולי כדאי שנלך לדרכו עם אותו אדם.
הקושי בהפרדה
לפעמים הפרדה נחוצה לצמיחה. אף על פי כן, הפרידה היא קשה ביותר, ועוד יותר כאשר אנו צריכים להיפרד ממישהו שהיה חשוב לנו באמת.
כשאנחנו משחררים את עצמנו על ידי החלטה לשים קץ למערכת היחסים, אנחנו צריכים קודם כל להיות אסירי תודה על כל מה שלמדנו ולא למדנו, ללכת במעגלים סביב משהו שמעולם לא הסתדר. דרך נוספת לתת משמעות לפרידה היא ההבנה שאנו יכולים ללמוד מהכל, ממש מכל דבר.
החיים שומרים על משמעותם בכל תנאי. זה נשאר משמעותי ממש עד הרגע האחרון שלו, עד הנשימה האחרונה.
-ויקטור פרנקל-
כואב להרגיש לא אהוב
הרגשה לא אהובה גורמת לשני פצעים חמורים: נטישה והשפלה. את האחרון קשה יותר לזהות כי זה כרוך בשפיכת אור על הסבל, מה שגורם לנו להרגיש כמו כישלון למרות שבמציאות זה רק הופך אותנו לאנושיים.
כשאנחנו מפסיקים לאהוב מישהו שצריך להיות לנו סיבות לאהוב, שיצרנו איתו סיפורים נפלאים, זה מביא לשבירה בדפוסים הרגשיים שלנו.
זה מעיף אותנו ולמשך זמן מה כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להקשיב להד של תופים דופקים שמתסכל אותנו ושאנחנו לא יודעים איך לעצור, כי אנחנו לא יכולים לדעת מאיפה הם באים ואנחנו לא יכולים לתקשר איתם.
כמה שאנחנו אוהבים את עצמנו, כמה שאנחנו מכירים את עצמנו, ועד כמה שאנחנו נחושים, קבלת ההחלטה להיפרד היא תמיד כואבת מאוד.
הקושי בהפרדה.
"תמיד הכרחי לדעת מתי שלב בחייך הסתיים. אם תתעקש להישאר בו יותר מדי זמן, תאבד את האושר ותחושת האיזון. סגירת מעגלים, או סגירת דלתות, או סגירת פרקים, איך שתרצה. קורא לזה.
מה שחשוב הוא היכולת לסגור אותם, ולהרפות מרגע בחייך שנסגר.
אנחנו לא יכולים להיות בהווה אם אנחנו כמהים לעבר. גם לא אם נשאל את עצמנו למה. מה שקרה, קרה, ואתה חייב לשחרר את עצמך, אתה חייב להתנתק. אנחנו לא יכולים להיות ילדים נצחיים, או מתבגרים מאוחרים, או עובדים לא קיימים, ואי אפשר לקשר אותנו למישהו שלא רוצה להיות מקושר אלינו.
עם פרידות, תמיד יש בתוכנו משהו שנשבר, שקורע את התקוות שלנו ואת הרגשות שלנו. החלק הזה בנו לעולם לא יהיה אותו הדבר; לא ניתן עוד לשחזר אותו או לעלות שוב בתוכנו.
זה גורם לנו לחוש נוסטלגיה וצער עמוק, כשאנחנו יוצרים פנטזיות על מה שיכול היה להיות אבל לא היה, כמו גם פחד אדיר מפרידות שדוחף אותנו להיאחז בבלתי אפשרי.
בסופו של דבר, סגירת דלתות בפני אנשים בחיינו כרוכה בתהליך כואב של סבל. אבל הפרידות האלה הכרחיות כדי למצוא את עצמנו שוב ולסדר את הרגשות שלנו.
אנשים משתנים, וכך גם מערכות יחסים. זה קורה למרות שאנחנו משקיעים את כל הנחישות שלנו במשהו שלעולם לא יקרה. עם זאת, להיפרד ממערכות היחסים שלא טובות לנו, שאין להן תרופה, היא מה שמציל אותנו.
אז כשאנחנו מבינים שמשהו לא הולך כשורה ושרגשות טובים ניכרים רק בגלל היעדרם הבלתי מוסבר, חשוב לדעת שיש לך את היכולת לבחור את מי אתה רוצה בחייך ומי צריך לעזוב אותם.
