חרדה: מגיפה שקטה
יש כל כך הרבה ביטויים של חרדה, והם לעתים כה קרובות הגורם להתייעצויות רפואיות, עד שמומחים רבים כבר סיווגו זאת כמגיפה אמיתית. זה מורגש במגוון דרכים: קשיי שינה, התקפי פאניקה, מגוון רחב של פוביות וכו'. המשותף לכולם הוא אותו פחד ערמומי שמכה על בסיס יומיומי.
מול תופעה זו, עולם הבריאות כבר עובד על מספר תגובות. יש היצע חשוב של תרופות. מצד אחד, יש את הסוג המסורתי: צבא שלם של תרופות חרדה שפותחו במעבדות פרמצבטיות, שמבטיחות להפחית את רמות החרדה שלך. עם זאת, תרופה זו, מלבד תופעות לוואי נוראיות, מספקת בדרך כלל רק פתרונות זמניים. כלומר, ההשפעה שלהם נמשכת רק בזמן שאתה ממשיך לצרוך אותם.
יש גם היצע עצום של תרופות אלטרנטיביות: "נטוריסטים", פתרונות הומאופתיים וביו-אנרגטיים. זאת, כמובן, מבלי לקחת בחשבון את כל התרופות הביתיות נגד חרדה: מי ולריאן או מליסה, אמבטיות במים חמימים וכל מיני טריקים מסורתיים. עם זאת, נראה שאף אחד מהם לא ממש עובד.
מגיפת החרדה צצה בתוך המוח הקולקטיבי
כל התופעות המתרחשות בתוך הנפש משתקפות בגוף. לרוב, זה מתרחש בסדר הזה: קודם בנפש, אחר כך בגוף. רק אחוז נמוך מסויים מהמקרים מתרחש הפוך: תחילה הגוף ואחר כך בנפש. זה קורה כאשר, למשל, יש לך חום גבוה מאוד או שצרכת חומר שמשנה את התפיסה שלך, בין היתר.
לפיכך, הצלחת ההתערבות בתרופות פסיכו-פרמצבטיות מוגבלת. הם מפחיתים את הסימפטום, זה נכון. אבל הם לא פותרים את כל מה שגורם לזה מלכתחילה. יש לראות בתרופות, מכל סוג שהוא, רק סיוע מוגבל וזמני, ולא כפתרון מובהק.
הפתרון האמיתי מופיע רק אם הגורם האמיתי לחרדה מותקף. הבעיה היא שכפי שאומרים מומחים רבים, הזמנים הנוכחיים בשלמותם גורמים לחרדה עבור רבים. הכל מתרחש במהירויות מעוררות ורטיגו, והכלים הפסיכולוגיים שיש לנו לא יכולים לעבד את המציאות באותו קצב. זו הסיבה שעכשיו חרדה היא לא בעיה אינדיבידואלית, אלא מגיפה אותנטית.
למה קוראים לזה מגיפה "שקטה"?
אחד ההיבטים המורכבים ביותר של מגיפת החרדה הזו טמון בעובדה שקשה מאוד לבטא אותה. כל אחד מרגיש אי שקט יומיומי בתוכו, כזה שלא נותן לו לישון. זה מחזיק אותם במצב רוח רע או מוביל אותם לשקוע בשגרה רודנית. אבל, בתורו, הפרט הזה מתקשה מאוד לתאר את מה שהוא מרגיש במילים.
כל אדם מרגיש כאילו נשאר משהו, עודף, עודף. משקל שהם היו רוצים להיפטר ממנו, אבל נראה שהם לא ממש מצליחים לזהות אותו. "מאיפה מגיעה התחושה הזו של משקל, של עודף? איפה הנטל הזה שוכן? האם כרגע יש לי עבודה לא נכונה? אולי מערכות היחסים שאני מקיימת הן שליליות? לאן עליי לכוון את חיי כדי להרגיש טוב יותר?"... אלו השאלות שעולות ללא הזמנה.
זה כאילו קיומם הוצף לחלוטין ממשהו שהאדם אפילו לא צריך. התחושה דומה לזו שאתה מרגיש כשאתה נכנס לחדר עמוס, עמוס בחפצים מיותרים. אתה יודע שאתה צריך לעשות סדר בדברים, אבל יש כל כך הרבה מה לארגן שאתה אפילו לא יכול לזהות איפה היציאה.
מהמגיפה ועד הפרט
המדע השקיע מאמצים רבים בעיצוב פתרונות גנריים או סטנדרטיים. בסופו של יום, זו המטרה שלה: להוציא פתרונות אוניברסליים לבעיות מסוימות. עם זאת, בכל הנוגע לסובייקטיביות האנושית, סוג זה של גישה נוטה להיות מאוד מצער. בסופו של דבר, הם לא פותרים שום דבר.
לכן יש מגפת חרדה, ובגלל זה היא הולכת יד ביד עם שותפות השתיקה העולה מהדרמה של חייו האישיים של כל אדם. את התשובה לאי השקט הזה יכול למצוא רק על ידי כל אדם, עבורו ובעצמו. אין פתרון שניתן ליישם בכל מקרה. אין נוסחת קסם או משוואה אוניברסלית שניתן ליישם באותה יעילות עבור כולם. כל אחד צריך למצוא את הדרך שלו כדי לפתור את קשיי השינה שלו, את תחושת הדיכוי או החנק שלו, את המטרד החוזר שלו...
כמו כן, כל אחד מאיתנו צריך להבין שכדי לפתור את החרדה שלו, הדבר הראשון שעליו לעשות הוא להתעמת עם החידוש, להתמודד עם הריק. זה הכרחי עבורך לשבור את הקשר שלך עם הרגיל. זו הדרך היחידה להתחיל לפנות קצת מקום במרחב הנפשי העמוס הזה. טיפול המשחרר את אמצעי הביטוי שלך הוא גם אלטרנטיבה טובה. כמו גם טכניקות הרפיה שתורמות לפתיחת החלון הזה בתודעתך המומה.
