לחלומות שלי אין גיל, רק רצונות
אני כבר לא מודד את החלומות שלי על סמך הגיל שלי. למדידת דברים לפי גיל, הגעתי למקומות יבשים מדי לרגישותי, מיהרתי דרך שדות שבהם יכולתי לקצור שיעורים אילו רק הייתי לוקח את הזמן ועוצר לזמן מה.
הגעתי לתחנות שוממות שבהן עדיין לא הייתה רכבת מוכנה ליציאה. לא היה שם כלום בשבילי. בניסיון להתנהג לפי גילי, צללתי לסדרה גסה וליניארית של אירועים שלא רציתי להשלים מבלי שלפחות חוויתי אותם, כי לא הייתי מוכנה לזה.
על ידי התנהגויות כמו גילי, נתתי לתשוקות לחלוף כי חשבתי שהן היו מקריות, מתוך אמונה שהן מתרחבות ומתכווצות בהתאם לרצונות העתידיים שלי. השארתי מסקנות מובנות למחצה שהיו משרתות אותי במשך כל חיי. יצאתי מחוויות פשוט בגלל האשמה שחשתי על כך שחוויתי משהו "בזמן הלא נכון בחיי".
לחלומות שלי אין גיל
חשבתי שהשיעורים הגיעו בשלבים או בשלבים, לא בחוויות. אבל עכשיו, למדתי שלחלומות שלי אין גיל, רק רצונות. יש להם את הרצון להאכיל בעמידות, הכרת תודה, תקווה ונחישות. אני כבר לא שם לב ללוח התוצאות, כי אני יודע איפה אני עומד. ואני יודע שאני זה שזורק את הקוביות.
לקוביות יש הרבה צדדים, אבל היא תמיד נוחתת איתנה ואמיתית, בדיוק כמו הגישה הנוכחית שלי לחלום שאני רודפת אחריו כרגע. אני לא מפחד להמשיך לשחק בחלום, כי אני לוקח את זה יותר ברצינות מאשר מחויבות.
אי אפשר למדוד את החלומות שלי
לחלומות שלי אין גיל, רק רצון להגשים. משהו שלא ניתן למדוד על תעודת זהות, קורות חיים או סולם פוליסה. הם נמדדים ברצון שאני מרגיש להגיד לשאר העולם שכבר לא אכפת לי אם לבצע אותם לפי שנת הלידה. הם נמדדים לפי הריקנות שחשתי בזמן שעשיתי את מה ש"הייתי אמור" לעשות בלי באמת לרצות, ובייסורים של לא רציתי שזה יקרה שוב.
אני מתכחש למסורות שאני לא אוהב, את ההטלות העדינות שאני שונא עמוק בפנים. אני מחבקת אותם כשאני מוצאת אותם נעימים לביצוע ולא סתם כשאני נאלצת לעשות זאת. כי הדבר היחיד שחשוב הוא האושר שלי. האושר של נשמתי.
החלומות שלי לא באוויר, הם מרחפים להנאתי
החלומות שלי אינם מבוססים על יסודות לא אמינים פשוט כי חלמתי אותם במקום חוויתי אותם במציאות מוחשית. עשיתי אימון מנטלי להנאה מהחלומות שלי גם אם הם לא נוכחים בחיי, כי אני נהנתן. אני אוהב ליהנות מהנאות החיים שהדמיון יכול לספק לי.
המוח שלי כל כך לא נחמד אליי שבכל פעם שהוא מראה לי דרך נפלאה, אני מאכיל אותו כדי שלא יפסיק לפלוט ניצוצות. כך אני נשאר מלא שמחה ותקווה. זוהי טכניקת הישרדות שאינה מציינת כושר המצאה אלא בגרות להפסיק להיות מרירה על החיים, גם אם רק לרגע קצר בכל יום.
החלומות שלי לעולם לא יזיקו, אבל הם יכולים ליצור קנאה
אני לא יודע למה חלומות של אנשים אחרים משפשפים אנשים בצורה לא נכונה. הם רוצים לדחוף אותך מהענן שלך, כשזה החלק המופלא מכל זה. אני מוכן להגשים אותם, אבל אני לא רוצה לפספס אף אחד מהשלבים שלהם. אני משוכנע שבאותה הדרך שבה עלינו ליהנות מהתמימות של ילדותנו, עלינו להתענג על הארומה של החלומות המקיפים את חיינו. בלי למהר או להכריח אותך.
אבל היזהר עם האנשים חסרי הגעגוע והתקווה. הם נוטים לזעזע ולארוב לך עד שהם גורמים לך להרגיש את סטירת המציאות הגסה שלנו. עד שהם גורמים לך ליפול כל כך חזק שנראה שכל מה שנותר זה צרחות, חשבונות וימים שנערמו מלאי עליבות ושגרה. אני רוצה לשפר אותם עם משהו קטן אחר. זו זכות ממוחי שאני לא רוצה שאף אחד ייקח ממני.
זה לא שלא נלחמתי על החלומות שלי, אבל אני מסרב לתת לזה להפוך רק לקרב
אני לא רוצה להפוך את החלום שלי לסיוט שלי. לכן, אתה צריך לשלוט בזמנים, אלה היחסיים לבגרות שלי ולאופן שבו העולם מתבגר איתי. חשוב להשיג אותם, אבל לא כדאי לעשות זאת במבט צר ובצעדים נמהרים. זה לא החלום שלך, זה האגו שלך שמנסה להכריח אותך להביס את כולם, במקום להגשים את החלום שלך בתנאים שלך.
לא עובר יום אחד בחייו של מישהו שבאמת רוצה להשיג משהו שאין לו ספקות לגבי איך הם יכולים להשיג אותו: אי ודאות, אכזבה, עצב. אבל הריקנות מגיעה רק כשהם נוטשים את הקרב למרות שעדיין יש להם כוח להמשיך.
החברה לא רוצה אנשים עם חלומות שונים מאלה שהיא מנסה לכפות, ולפעמים היא פונה לגילך כדרך להניא אותך ולגרום לך לוותר. אבל, במציאות, הגיל העני ביותר הוא זה שחסר לו ידע עצמי. אתה יכול להרגיש ריק קיומי עצום בגיל 16 שאפילו לא הצלחת להבין בחייך בגיל 63.
