הפרעת דה-פרסונליזציה: הרגשה של חיים בחלום
אם אי פעם הרגשת שאתה משתגע או שהיית בחלום או בבועה, אולי סבלת מאפיזודה של דה-פרסונליזציה. המאפיין העיקרי של הפרעת דה-פרסונליזציה הם פרקי דה-פרסונליזציה מתמשכים או חוזרים.
במהלך פרקים אלה, אתה עלול לחוות תחושה של חוסר מציאות או חוסר היכרות. בנוסף, אתה עלול להרגיש מנותק מעצמך. הסובלים מרגישים שהם צופים חיצוניים.
פרקי דה-פרסונליזציה
פרקי דה-פרסונליזציה מביאים לתחושה של חוסר מציאות או ניתוק. אתה עלול גם להרגיש כאילו אינך מכיר את העולם, את החפצים הדוממים או את הסביבה שלך. אתה עלול להרגיש כאילו אתה בערפל, חלום או בועה. כמו כן, אתה עלול להרגיש כאילו היה צעיף או קיר זכוכית בינך לבין העולם סביבך. אתה עשוי לראות את הסביבה שלך כמלאכותית, חסרת צבע או חסרת חיים.
דה- פרסונליזציה מלווה בדרך כלל בעיוותים חזותיים סובייקטיביים כגון ראייה מטושטשת, חדות ראייה מוגברת, שדה ראייה מוגדל או מופחת, דו-ממדיות או שטוחות, הגזמה של תלת-ממד, או שינויים במרחק או בגודל של עצמים (למשל, מקרופסיה או מיקרופסיה.).
הפרעת דה-פרסונליזציה יכולה להשפיע על חיי החברה או חיי העבודה שלך.
האם אני משתגע?
אנשים עם הפרעת דה-פרסונליזציה עשויים להתקשות לתאר את הסימפטומים שלהם. הם עשויים לחשוב שהם "משוגעים" או "משתגעים" או חוששים מנזק מוחי בלתי הפיך.
סימפטום נפוץ הקשור הוא שינוי סובייקטיבי של תחושת הזמן של האדם (למשל הזמן עובר לאט מדי או מהר מדי). סימפטום שכיח נוסף הוא קושי לזכור בבהירות דברים מהעבר.
גם כאבי ראש, עקצוצים או סחרחורת אינם נדירים. אנשים עלולים לסבול גם מדאגות אובססיביות והרהורים.
במקרה זה, אנשים נעשים אובססיביים לגבי האם הם באמת קיימים או שולטים בתפיסותיהם. זה קשור לרוב לדרגות שונות של חרדה ודיכאון. אנשים עם הפרעה זו נוטים גם להיענות פיזיולוגית לגירויים רגשיים.
כיצד מתפתחת הפרעה זו?
הגיל הממוצע להופעת הפרעת דה-פרסונליזציה הוא שש עשרה. עם זאת, ההפרעה יכולה להתבטא בגיל הרך או באמצע הילדות.
פחות מעשרים אחוז מהמקרים מתפתחים לאחר גיל עשרים ורק חמישה אחוזים לאחר גיל עשרים וחמש. התפתחות בגיל ארבעים ומעלה היא נדירה מאוד. מצד שני, הופעת ההפרעה יכולה להיות הדרגתית או פתאומית ביותר. הפרקים יכולים להימשך שעות או ימים עד שבועות, חודשים או שנים.
בעוד שעבור אנשים מסוימים עוצמת התסמינים יכולה לעלות ולהקטין במידה ניכרת, אחרים חווים רמה עקבית של עוצמה. במקרים קיצוניים, התסמינים יכולים להימשך שנים או עשרות שנים.
הגורמים הפנימיים והחיצוניים המשפיעים על עוצמת התסמינים משתנים במידה רבה, אם כי ישנם כמה דפוסים אופייניים. התסמינים יכולים להחמיר על ידי מתח, מצב רוח, תסמיני חרדה, נסיבות חדשות מעוררות או מעוררות יתר, ועל ידי גורמים פיזיים כגון חוסר שינה.
הפרעת דה-פרסונליזציה יכולה להיות מאוד לא נעימה. הסובלים ממנה בדרך כלל מרגישים כאילו הם משתגעים או חיים בחלום, מה שיכול לגרום להם לפנות לעזרה רפואית. למרבה המזל, זה לא מסוכן.
