לחיות עם הומור או כעס

הומור מסוג זה נפוץ מאוד אצל אלו שגורמים לנו לצחוק באמצעות אירוניה וסרקזם ציני
הומור אגרסיבי: הומור מסוג זה נפוץ מאוד אצל אלו שגורמים לנו לצחוק באמצעות אירוניה וסרקזם ציני, שם הוא נועד ללעוג לצדדים שלישיים.

יש אנשים שתמיד נראה שיש להם את הכישרון להקל על מצבים קשים ולהצחיק אותך עד שהצדדים שלך מתפצלים. הם עושים את זה כי ככה הם. הם עושים את זה כי בחיים, מבחינתם, יש מוזיקה וקצב והם לא קרובים כל כך מסובכים כמו שאנשים עושים אותם. מצד שני, יש אנשים שמתווכחים על כלום ומסנוורים לכל דבר. הם רואים רק חומות במקום שאחרים רואים גשרים. הם יוצרים סערה כשהכל רגוע, וגורמים לפילוגים בכעס שלהם. וכך, לחיות עם הומור או לחיות עם כעס: הבחירה היא שלנו.

מדוע יחסי אנוש כה מורכבים? נוכל להזכיר את האמירה המוגזמת הזו, שעדיף להימנע מאלה שאוהבים להפריע ליציבות הפסיכולוגית שלנו, ולבלות רק עם אלה שנותנים לנו שמחה. עם זאת, למרות שזו האפשרות הטובה ביותר לנפש בריאה, זה לא תמיד אפשרי. כשאנו חיים עם אחרים, עלינו להכיר כיצד להבין את נקודות המבט שלהם, ובעיקר ללמוד כיצד לשרוד בכל מצב, בין אם אנו חיים עם אנשים טובים או עם דרקונים כועסים.

לחיות עם הומור

"יש לחיות את החיים באהבה והומור. אוהב להבין אותם והומור כדי לסבול אותם"

לעתים קרובות זה המקרה שמי שמתווכח על הכל עובר דיכאון. ובמקרים אחרים, מי שצוחק על הכל מסתיר לפעמים אופי תוקפני או אפילו הרס עצמי. לכל סוג התנהגות יש את הקיצוניות שלו ויש משמעות מאחורי הכל. לכן עלינו להבין אותם, עלינו ללמוד כיצד לקרוא ולפרש את האנשים הללו מ"עולמות" אחרים, המשפיעים ומשפיעים עלינו כשהם מסתובבים סביבנו.

האם האנשים שגורמים לנו לצחוק על הכל תמיד שמחים?

פיטר מקגרו הוא פסיכולוג מאוניברסיטת קולורדו, המפורסם בכך שיצר את "מעבדת ההומור". הם חוקרים את השפעת ההומור כסוג של טיפול ואת השימוש בצחוק כ"סם" לשיפור איכות החיים של חולים כרוניים או חולי סרטן. המדע תומך ביוזמות אלו, למרות שהוכח כי במקום צחוק, מה שבאמת משפר את חיי היומיום של חולים אלו הוא הגישה, האופטימיות והכוח הפנימי שלהם.

בתיאוריה שלו, ד"ר מקגרו זיהה 4 סוגי הומור. חשוב להבין שרבים מהאנשים שגורמים לנו לצחוק על הכל, לא תמיד מאושרים בעצמם. הם לא תמיד משקפים מצב נפשי חיובי. כדאי להתעמק בקטגוריות הללו כדי להבין טוב יותר את סוג הדינמיקה הזו שאנו רואים בחיי היום יום שלנו.

  • הומור אגרסיבי: הומור מסוג זה נפוץ מאוד אצל אלה שגורמים לנו לצחוק באמצעות אירוניה וסרקזם ציני, שם הוא נועד ללעוג לצדדים שלישיים.
  • הומור כשיפור עצמי: סוג הומור זה הוא אחד הבריאים שבהם, מכיוון שהוא עוזר לנו להתמודד עם מתח. זה ניכר כאשר מישהו מסוגל לצחוק על עצמו כשהוא מסתכל אחורה על יום רע או טעות שעשה. כאן אנו יכולים לכלול גם שימוש בהומור אירוני, כאשר אנו צוחקים על כך שאנו אף פעם לא משתפרים בפעילות או משימה מסוימת. זה גם מאוד עוזר להסרת מתח בכל רגע נתון.
  • הומור פוגעני: זהו הצד השני של ההומור שהוזכר לעיל. זה סוג של התעללות עצמית, מכיוון שאנו משתמשים בהומור נגד עצמנו בצורה הרסנית. סוג זה של הומור משמש לעתים קרובות במקרים של הערכה עצמית נמוכה במיוחד, בגלל תחילתו של דיכאון או כאשר אדם מבקש לעשות קורבן לעצמו ולמשוך את תשומת הלב של הסובבים אותו.
  • הומור שותף: כאן יש לנו את סוג ההומור השימושי והנפלא ביותר. זה ההומור שמגיע ממישהו שמצחיק אותנו כדי לקרב אותנו, לבנות הבנה ולהביא אושר ורווחה.
לחיות עם הומור או לחיות עם כעס
וכך, לחיות עם הומור או לחיות עם כעס: הבחירה היא שלנו.

אם לוקחים את כל זה בחשבון, מתברר שכאשר אנו אומרים שלמישהו יש "חוש הומור נהדר", אנו באמת צריכים לדעת באיזה סוג הומור הוא משתמש וכיצד ההומור הזה משפיע על הסובבים אותו. לדוגמה, כולם חוו את ההרגשה שמישהו מצחיק אותנו, אבל אחר כך אנחנו מרגישים לא בנוח כשאנחנו מבינים שלהומור יש כוונה זדונית.

מי שמתווכח על הכל... האם הוא נהנה להקשות על חיינו?

טל בן-שחר, פרופסור לפסיכולוגיה חיובית בהרווארד ידוע כ"גורו האושר". הפרסומים הרבים שלו על רגשות ומצבי רוח מהווים תמיד התייחסות מעניינת בכל הנוגע להבנה טובה יותר של דפוסי התנהגות מסוימים, כמו מה עומד מאחורי אותם אנשים שמתווכחים על כל דבר ונראה שהם נהנים לגרום לקשיים עבור עצמם ועבור אחרים?

"הומור רע הופך אותנו לקטנים מאוד."

-דומניקו סיירי אסטרדה

התשובה פשוטה: אומללות. זה משהו שאף אחד לא ראוי לחוות, אבל מאחורי כל זה יש קליידוסקופ שלם של מצבים מנוהלים בצורה גרועה ופתורים בצורה גרועה. לדוגמא: חוסר יכולת להתמודד עם תסכול, אסטרטגיות לקויות לפתרון בעיות, ציפיות לא מציאותיות, ראיית מנהרה, חוסר חשיבה רפלקטיבית, דימוי עצמי נמוך, אינטליגנציה רגשית נמוכה...

כולנו יכולים לעבור זמנים כאלה - רגעים קשים שבהם דברים שונים יכולים לעורר בתוכנו חולשה שגורמת לנו להתחיל לראות בעיות בכל מקום אליו אנו הולכים. כתוצאה מכך החיוביות שלנו מושפעת, וכל שיחה נורמלית יכולה להפוך לוויכוח. כולנו יכולים ליפול למעמקים של ייאוש ואי נוחות, זה די נורמלי ומובן.

עם זאת, מה שחיוני לחלוטין הוא לצאת מהמים הרעילים הללו ולמצוא את עצמנו שוב. כדי להשיג זאת נצטרך כוח רצון ושליטה עצמית. תפסיקו להחשיב את עצמכם כקורבן, זה רק עניין של להרים את השברים השבורים ולתקן כל חלק בדבק של הערכה עצמית ולכה של מוטיבציה. כך גם נבין שלא כל הצוחקים שמחים, ולא כל המתווכחים על הכל הם עניינים אבודים. כולנו יכולים לרפא את עצמנו, כולנו יכולים למצוא איזון ואושר.