מכתב פתוח לעולם
כשהייתי צעיר, היה משפט שהייתי חוזר עליו כל הזמן, שהפך לחלק ממני כאילו היה מגולף באבן: "מי שמתאמץ תמיד יקבל את מה שמגיע לו". אבל העולם הזה לימד אותי שמי שמתאמץ יכול לפגוע בקיר, והפגיעה יכולה לשבור את עצמותיהם.
בתור ילד, אתה כל הזמן חולם על להיות מבוגר יותר, על התבגרות כדי שיהיה לך יותר קול בעולם ולעשות דברים גדולים. כי חשבת שאתה הולך לעשות שינוי. ואז, זה לא היה מפגן של נרקיסיזם, אלא אמונה שצמחה מתוך תמימות שרק ילדים יכולים להבין.
קל להיות מאושר כשהדברים מתנהלים כשורה, כשהשלווה מסביבך, שלווה שאפשר לראות רק בעיניו של ילד נאיבי בעולם מלא באנשים שמתיימרים לחיות חיים כמו שאתה רואה בסרטים. כשזה זועף להתלונן ולהיות אנושי. כאשר עריצות האושר הציפה את חייך.
אבל אתה מתבגר
אבל אתה מתבגר ושום דבר אינו מה שהיה פעם. מה שחשבתם פעם הפך לאמונה אבסורדית בעולם לא צודק. רעיון לא הגיוני ששלט בחייך, וכעת הוא חבל קשור בחוזקה סביב החזה שלך שלא נותן לך לנשום.
אתה מתבגר, ועכשיו אתה אפילו לא יודע מי אתה, כי האפשרויות הפכו לבלתי אפשריות. כי מה שחלמת כילד נראה רחוק, כבר לא בהישג ידך. אתה מתבגר ואתה רואה שמאמץ כרוך בסבל שלעתים קרובות אינו מתוגמל.
אתה מתבגר ואתה נפגע, מזהיר את עצמך על דברים שאתה אפילו לא מבין, אבל שפגעו בך בחלקים הכי עמוקים של נשמתך. כי לפעמים המילים שאנו אומרים לעצמנו הן צרחות שקטות ששוללות אותנו לאשמה שאנו חשים על כך שאיבדנו את התמימות שלנו.
אתה מתבגר ומגלה שקסם לא קיים, שהתבונה מנסה לשלוט בעולם שבו חוסר ההיגיון מאכיל את האגו של אלה שיש להם את המתנה הרעילה של חיים קלים, שמעולם לא נאלצו להתאמץ בשביל שום דבר.
ואז אתה מרגיש כמו אכזבה לעצמך ולאהובים שלך. אתה מרגיש כאילו היית תמימה בעבר וויתרת בהווה, נותן לעצמך להיסחף בחבל שקשר אותך לעולם שכילד, נראה לך כל כך מושלם.
אבל אתה מחליט לא להפסיק לחלום
אבל אתה מחליט לא להפסיק לחלום. אתה מחליט לא לחפש אשמה בעבר, ולקבל אחריות משלך לעתיד. אתה מחליט שכשאתה מסונוור מאור העוול, כנראה שלא תמצא את הדרך שתוביל אותך למקלט בזמן שאתה מחפש את מקומך בעולם.
אתה מחליט לקום כמו עוף החול, להתעורר מחדש מהאפר ולעוף בראש מורם מעל האוקיינוס של חוסר החלטיות שהיית שקוע בו כשאיבדת את התמימות שלך, כשהפסקת להיות ילד שקורא סיפורים כדי להפוך במקום זאת ל- גיבור הסיפור שלך.
אתה מחליט לקחת את ההגה של הספינה שלך למרות שאתה הולך נגד הזרם. למרות שהגלים שנוצרו על ידי אנשים אחרים מתיזים בך תוכחות שמשקפות את התסכולים שלהם. כי למדת שאתה בלתי מנוצח אם אתה באמת נלחם על מה שאתה רוצה.
ולמרות שהשעון עדיין בחוץ איפשהו, מתקתק נגדך כי עדיין לא מצאת את מקומך בעולם, אתה יודע שכל מה ששווה בחיים האלה קשה למצוא, והרבה יותר קשה להשיג.
ועכשיו אתה יודע איך לענות על שאלה חשובה: האם החיים מחורבנים? כן, אבל את זה כבר למדת, ועכשיו יש לך יתרון. היתרון של אלה שנלחמים, חולמים ומתמידים, שלא מוותרים, שעושים כל צעד לא בטוח קדימה בתשוקה, שממשיכים ללכת למרות שהם מפחדים. כי, טוב, אלו החיים.
