שימוש בהומור כמנגנון בחירה לזמנים הרעים

מנגנוני הגנה הם אסטרטגיות שבהן אנו משתמשים כדי להתמודד עם מצבים פנימיים או חיצוניים לא נעימים. זה כאילו כוחם הוא לכווץ את המפלצת ה"רעה" שבאה להישאר. זה יכול להיות עצב מאובדן אדם אהוב, כעס כתוצאה מפרידה לאחרונה, או מאובחנת מחלה...

ההגנות שלנו פועלות נגד מתח על ידי ניסיון להפוך אותו לקטן יותר, לא מזיק יותר... לא מפחיד או לא ידוע. לפעמים מנגנוני ההגנה האלה יכולים לגרום לך לשכוח את הסבל שלך או לעזור לך לעבור סביב מקורותיו בחייך. בועת האוויר הצח שההומור מביא לעולם הפנימי שלך כל כך ענקית שזה יכול אפילו להיראות כאילו אתה בסדר, כאילו אין שום דבר שיכול להפריע לך.

הומור עוזר לך להתרחק ממציאות לא נוחה

בטח פגשת מישהו שמדבר על דברים רציניים או חשובים עם חיוך על הפנים. זה סוג החיוך שהופך לאותו צחקוק קטן ועצבני שמוביל לפרץ צחוק. אבל יש כאן משהו שלא מתאים... בזמן שאתה מקשיב לאותו אדם אתה לא יכול להפסיק לחשוב על כך שמשהו לא בסדר.

איך הם יכולים להגיד לך משהו שאתה מניח שהוא חשוב/רציני עבורם, ולצחוק? אם אתה עוצר וחושב על זה, יש הרבה אנשים שכשהם מדברים על משהו שהוא לא בדיוק כיף, הם צוחקים על זה. זה סוג הצחוק שאתה יכול לדעת שהוא לא אמיתי... זה נראה יותר כמו נשמה שצועקת כי היא לא יודעת לבטא את עצמה מאשר צחוק אמיתי. מאשר צחוק מהסוג האמיתי, כזה שמגיע מנשמה מאושרת. זה יותר מסוג הצחוק שנראה כמו הפרעה.

בדרך כלל אנחנו יכולים לזהות ניתוק בין מה לאופן שבו מישהו אומר לנו משהו. זה עוזר לנו להבין עד כמה הבעיה באמת חמורה. יש אנשים שלא הולכים הרבה יותר לעומק ונדבקים, בספירה העולמית, עם הצחוק הזה. "ובכן, אם הם צוחקים זה בטח בגלל שזה לא משפיע עליהם! אני בטוח שהם בסדר." אבל האמת היא שמשהו נראה לא תקין. זה בגלל שכאשר מה שאנחנו אומרים לא מתיישב עם איך שאנחנו אומרים את זה, משהו לא בסדר.

חוסר הנוחות שבניסיון להקשיב ולהתקבל, לא לדחות

זה המקום שבו הומור ממלא את תפקידו כמנגנון הגנה מפני מציאות שקשה לקבל. הומור מחמם אותנו, והרבה פעמים הוא יכול לפעול כמו מזור מועיל שעוזר לנו להסתגל בהרבה מצבים חברתיים. הבעיה, כמו כל דבר אחר, היא כשהיא הופכת להיות הדרך היחידה שלך להתמודד עם מצב. "להגן על עצמך" מפניו, להיאבק נגדו. לא לקבל את זה או לקחת את זה כמו שהוא.

יש כמה מציאויות שבאמת מבחילות. קבלתם באה יחד עם שינוי פנימי עמוק. והדרך הטובה ביותר להתרחק מהם היא להכחיש אותם. אתה מרחיק אותם מהתודעה שלך או ממזער אותם... אתה עושה אותם כל כך קטנים שהם בקושי קיימים. לא להתעמת עם משהו, לא נוח ככל שיהיה, פירושו להתרחק ממי שאתה באמת.

גם נוחות וגם אי נוחות הם חלק מהחיים, ואי אפשר להיפטר מאף אחד מהם. ה"תרופה" לא נובעת מהכחשת דברים שגורמים לך לאי נוחות. התרופה מגיעה מקבלה... ובמובן הזה אם אתה רוצה לקבל משהו אתה צריך להסתכל לתוך עצמך ולהתחיל עם קצת כבוד לכל מה שאתה מוצא. כשאתה לא מכבד את אחת החוויות שלך ועושה ממנה קריקטורה עד שהיא מתמוססת לגמרי, אתה עושה את זה כך שהאדם השני לא ייקח אותך ברצינות.

אם אתה לא לוקח את עצמך ברצינות, אתה אומר לאדם השני לא לעשות זאת

אתה יכול "ללמד" את האדם האחר לכבד אותך או לא. ככל שתכבד פחות את מה שאתה מרגיש, בוחר בהומור כמנגנון הראשון שלך להתרחק מהמציאות שלך, כך תקשה על האדם האחר לכבד את החוויות האינטימיות ביותר שלך. אתה מראה להם שהם יכולים לצחוק ולא לקחת אותך ברצינות. שמה שאתה מדבר עליו לא חשוב כי זה "לא מפריע לך". אבל זה באמת מפריע לך, זה פשוט כל כך כואב או לא נוח שהתגובה הראשונה שלך היא לדחוף את זה.

לכן חשוב לזהות את הסימנים הסותרים האלה של מה שמישהו מרגיש ומה הוא מוציא שם, מה הוא אומר ואיך הוא אומר את זה... סתירה זו תיתן לך רמז איך לעזור לאותו אדם להרגיש יותר בנוח עם אי הנוחות שלו.

לפעמים הכי קל זה פשוט להקשיב למה שהם באמת מנסים להגיד לך בלי ללכת לאיבוד בין המסכות והקריקטורות. אותו אדם כנראה רוצה שיקשיבו לו מבלי שישפטו אותו. הם רק צריכים לשמוע "זה בסדר אם אתה לא בסדר ואתה יכול לדבר איתי על זה אם אתה צריך."