אדון הזבובים: יצירת חברה

שר הזבובים (1954) היא היצירה המוכרת ביותר של וויליאם גולדינג. זה לא השפיע מאוד בתקופתו. עם זאת, הוא חווה תחייה שנים מאוחר יותר, והפך לקלאסיקה בספרות האנגלית שלאחר המלחמה. הוא הובא למסך הגדול פעמיים, תחילה ב-1963 ואחר כך ב-1990.

אדון הזבובים הוא אלגוריה של הטבע האנושי, כאשר כל דמות מייצגת היבט חשוב של האנושות. הוא חוקר ילדים יוצרים חברה מאפס. איך מחלקים את התפקידים? איך נבחר מנהיג?

העלילה מתחילה כאשר מטוס עם נוסעים צעירים מתרסק ליד אי בודד. על הניצולים להתארגן כדי לשרוד ולהינצל. חברה חדשה מתעוררת על אי באמצע שום מקום, ללא סטנדרטים קיימים. לאורך הרומן, אנו מגלים כיצד כל אדם יכול להפוך לרשע, ללא קשר לגילו. אדון הזבובים עוסק ברוע וההיבטים השונים של הטבע האנושי.

ילדים, מנהיגים ואלגוריה

שם הספר הוא אלגורי. הוא רומז לבעל זבוב, לרוע. ברומן, הרוע הזה הוא ראש החזיר, שהילדים מניחים על חנית. זבובים מקיפים את הראש המתפרק.

כשהילדים מגיעים לאי, הם מתאחדים עם תקווה לשרוד ולהימצא בהקדם האפשרי, מה שמוכיח שבני אדם הם חברתיים מטבעם. אולי מותנים בחברה שבה גדלו או אולי בגלל הפחד והאינסטינקט שלהם להישרדות, הילדים מחליטים לבחור מנהיג באופן דמוקרטי. המנהיג שלהם הוא ראלף, שהוא לא הילד הכי חכם אבל הוא זריז, חזק ומעורר אמון באחרים.

מה שהייתה יכולה להיות ההזדמנות שלהם לאתגר את המבוגרים ולהראות שילדים יכולים להיות הוגנים ורציונליים יותר מסתיימת בקטסטרופה של ממש. יריבות מתעוררת ברגע שנבחר מנהיג. יריבות זו מובילה לשנאה ולבסוף למצב טרגי וחסר שליטה.

דמויות ראשיות ותכונותיהן

• ראלף הוא המנהיג שנבחר על ידי שאר הילדים. הוא מייצג את הדמוקרטיה, יש לו כוונות טובות, ורוצה שהילדים יישארו מאוחדים. הוא זה שמחליט להדליק אש בתקווה להיראות ולהיחלץ. למרות כוונותיו הטובות, הוא תמיד מתייעץ עם פיגי ובסופו של דבר מאבד שליטה ומנהיגות.
• ג'ק, עמיתו של ראלף, הוא עוד מנהיג נולד. עם זאת, הוא סמכותי. הוא המבוגר בקבוצה אבל לא נבחר למנהיג, מה שמפריע לו. יש לו גישה מתנשאת ופסימית ואיבד תקווה להינצל. לאט לאט הוא הופך ליותר ויותר לא הגיוני ואלים יותר ויותר. הילדים האחרים מפחדים ממנו וכך מצטרפים אליו.
• לפיגי לועגים בגלל המראה שלו והאסתמה. עם זאת, הוא אחת הדמויות הכי אינטליגנטיות ומייצג רציונליות. בשל מראהו החיצוני ומצבו הגופני הירוד, איש אינו שוקל לבחור בו כמנהיג. למרות זאת, ראלף סומך עליו ותמיד מבקש את עזרתו.
• סיימון, כמו פיגי, לא במצב בריאותי טוב. הוא מאופיין וביישן, אבל מגלה רגישות רבה, במיוחד כלפי בעלי חיים. הדמות החושפנית הזו באמת מגלה את "אדון הזבובים" ומתנהגת כנושאת האמת.
• רוג'ר נמצא בצד של ראלף בהתחלה אבל מסתיים בתור יד ימינו של ג'ק. רוג'ר נראה כמו ילד שקט וביישן, אבל עד מהרה הוא מגלה צד אחר שלו. כשהוא רואה שאין חוקים ושלא יהיו השלכות למעשיו, הוא מתחיל להיות אלים.

הילדים האלה מקימים היררכיה, סדר בהשראת העולם שהם מכירים. אבל ההיררכיה הזו בסופו של דבר נשברת והקצנה. מול פחד, הם מחליטים שהם לא צריכים מנהיג רציונלי, אלא מנהיג חזק שמבטיח להם שלום ומזון.

טבעו של הרוע באדון הזבובים

שר הזבובים מתכוון "להרוס" את רוסו, שאמר שבני אדם הם חביבים באופן טבעי ולא רעים. לפי רוסו, החברה משחית את בני האדם. ברומן קורה ההיפך. הילדים חופשיים ובמצב טבעי לחלוטין. אבל בהיעדר החברה וכלליה, הם נסחפים לטבעם המרושע, פועלים בצורה לא הגיונית לחלוטין.

בצד השני של המטבע נמצא הובס, שאומר שהחברה מווסתת את הרוע וגורמת לנו להתנהג כיצורים רציונליים. אבל בעבודתו של גולדינג, הילדים לא יכולים שלא להרגיש שהם לא צריכים לציית לאף אחד באי, למרות הניסיון לבחור מנהיג ולהקים חברה.

אנחנו רואים שבהתחלה הם מנסים לחקות את העולם ואת המבוגרים שהם מכירים. הם מוצאים קונכייה שהם מחשיבים כסמל דמוקרטי, שבה הם משתמשים כדי לתת לאחרים תורות לדבר. הם מתארגנים על מנת לשמור על האש ולהשיג אוכל. אבל האוטופיה הדמוקרטית הזו נכשלת בסופו של דבר.

יש ילדים הרואים באי מקום חלומי מאחר שאין הורים או מורים. למה שהם יצייתו? למה להתנהג לפי הכללים? למנהיגים יש תפקיד מכריע, והילדים בוחרים באיזה צד הם רוצים להיות עד שתפרוץ מלחמה.

השמועה שחיה מתגוררת באי גורמת לילדים לפחד, ובכך תומכת במנהיג החזק יותר. אחרים מרגישים את החופש לשחרר את האינסטינקטים הפרועים ביותר שלהם. כך, האי, שהיה בתחילה גן עדן, הופך בסופו של דבר למרכז ההרס הנורא.

הרהורים

אדון הזבובים לא מדבר רק על הטבע האנושי ואובדן התמימות. בדרכם שלהם, ילדים אלו יוצרים היררכיה חדשה מאפס בה אנו רואים תפקידים שונים שמזכירים לנו את העולם האמיתי.

הילדים מתחלקים, כפי שאנו עושים עם רעיונות פוליטיים. הם מתמודדים זה עם זה כפי שעושים אנשים במלחמות. הם לא מתגמלים אינטליגנציה ולא מחפשים מנהיג סביר. במקום זאת, הם רוצים מנהיג חזק שיוכל להגן עליהם מפני מה שהם חוששים.

כל זה מזכיר לנו את העולם בו אנו חיים וכיצד אנו בוחרים את המנהיגים שלנו. זה גורם לנו לשאול את עצמנו אם הדמוקרטיה באמת קיימת או בכלל אפשרית.