אבק החרדה
חרדה. רגש שכל כך מוכר, מורגש על ידי כולם וסבל בכל כך הרבה נסיבות בחיים. החרדה קיימת בכל פעם שאנו חשים סכנה אפשרית להישרדותנו, אך אנו מזמינים אותה לצדנו גם במצבים שהם באמת לא מסוכנים, אם רק ננתח אותם בצורה אובייקטיבית, למרות שבעינינו הם נראים אותנטיים. מצוקות.
החרדה מלווה אותנו עם הכוונות הטובות ביותר, מתוך רצון להיות חבר שלנו, בעל ברית שלנו, מוכן לעזור לנו להילחם בכל דבר שעלול לגרום לנו נזק או לעזור לנו לרוץ במידת הצורך.
מה שהחרדה לא יודעת זה שלפעמים היא יכולה להפוך לבן לוויה כבד ומציק ובמציאות זה משקל שהיינו רוצים להשאיר מאחור. אז אם כן, אנו שואלים, מדוע החרדה מופיעה בחיינו מבלי שהוזמנו? למה זה כל כך גס?
במציאות, זו אשמתנו שחרדה מופיעה מעת לעת והיא קשורה לאופן שבו אנו מפרשים מצבים בחיי היומיום שלנו. אובייקטיבית, המציאות היא מה שהיא, אבל מנקודת המבט של כל אדם אפשר להסתכל עליה אחרת.
חרדה על ידי אותיות
לכל הרגשות יש מרכיב קוגניטיבי או מנטלי, פיזיולוגי או רגשי והתנהגותי, המתייחס לאופן שבו אנו מתנהגים כאשר אנו חשים את הרגש הזה. יתר על כן, רגשות נוטים להופיע בהקשר מרחבי וזמני נחוש. אלה נקראים מצבי עבר.
אלברט אליס, אבי הטיפול בהתנהגות רגשית רציונלית, עיצב גישה שנקראת "מודל ABC" שבה הוא פירק רגשות לחלקים. מה שהוא ניסה לעשות עם הפירוק הזה הוא לנתח את כל מרכיביו, אם כי מבחינתו, השורש של כל הבעיות הרגשיות נמצא, מעל הכל, במרכיב הקוגניטיבי.
האות מתייחס למצב בו חיינו, הידוע כמסוכן או משבש. B מתייחס למרכיב הקוגניטיבי, כלומר מחשבות שליליות אוטומטיות ואמונות לא רציונליות שעוברות במוחנו כאשר אנו מוצאים את עצמנו במצב נתון ואנו מפרשים או מעריכים אותו.
לפי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, המחשבות והאמונות הללו הן תוצר של ההכשרה שקיבלנו במהלך הילדות, ההתנסויות המוקדמות שלנו בחיים והתרבות בה אנו נמצאים.
לבסוף, יש לנו C, המכונה המרכיב הרגשי וההתנהגותי. כלומר, מה אנחנו מרגישים במצב הזה ואיך אנחנו מגיבים אליו.
עם חרדה, שלושת המרכיבים הללו נוטים להיות מאוד מובחנים, והטיפול הוא לנתח אילו מצבים גורמים לנו לחרדה ואלו הם אלו שעלינו להתמודד איתם. מנגד, ישנן המחשבות שעלינו להטיל ספק ולשנות וכן את תחושת החרדה והדרך בה אנו מתנהגים.
ה-a של החרדה
ה-a נוטה להניח שמצב בחיים עלול להיות מסוכן יותר או פחות לאדם. למרות שבאופן אובייקטיבי המצב אינו טומן בחובו סיכון של סכנה, עדיין חיים בו כאילו כן. מצבים שמפעילים את A יכולים לכלול תוכן חברתי, פיזיולוגי, משפחתי או זוגי...
מה שחשוב הוא לא התוכן, אלא שהמטופל מסוגל לזהות אותו בצורה ברורה כמצב שבעבר גרם למצב של חרדה.
ה-B של החרדה
B הן מחשבות או קוגניציות היוצרות מצב רגשי של חרדה. זה נראה כמו A, בהיותו אישי וסובייקטיבי לכל אדם. לא לכל הפרטים יש אותן מחשבות באותם מצבים, אלא, כל פרשנות היא העולם שלה ושתי נקודות מבט של אותו מצב אינן חייבות להיות דומות.
חרדה מייצרת מחשבות שנוטות להיות קטסטרופליות, דרמטיות ומה אם שאלות שתמיד מצפות שהתרחיש הגרוע ביותר האפשרי יתרחש. כמה דוגמאות למחשבות מעוררות חרדה יכולות להיות: מה אם אני מתעסק בדייט הזה? מה אם אעלה על המטוס והוא יתרסק?
ברוב המקרים, המחשבות הללו מוגזמות ולא מציאותיות ומבוססות על האמונה שהגרוע מכל יקרה. אסטרטגיה אחת להילחם במחשבות אלו היא לדעת להבדיל בין אפשרות להסתברות.
זה שמשהו אפשרי לא הופך אותו לסביר. נכון שאכן מתרחשות טרגדיות, אבל אנחנו צריכים להיות מוכנים להתמודד עם חוסר הוודאות הזה בחיים אם אנחנו לא רוצים לסחוב חרדה בכל מחיר כל הזמן.
ה-C של החרדה
לבסוף, מרכיב ה-C של החרדה מתחלק לשני חלקים: ה-C הרגשי או הרגשות עצמם וה-C ההתנהגותי, כלומר איך אנחנו מגיבים במצב נתון. רגש החרדה מאופיין בפיזיולוגיה שלו והוא מאוד לא נעים לאדם החווה אותה. כמה ביטויים של חרדה הם: דפיקות לב, ראייה מטושטשת, עילפון, רעד, זיעה קרה ודה-פרסונליזציה...
לפעמים זה יכול לגרום לאנשים הסובלים מתסמינים אלו לפחד מהתגובות שלהם לפחד, להגביר את התסמינים הללו וליצור את מעגל הקסמים של פאניקה.
מה שהמטופלים צריכים להבין הוא שהביטויים הללו נועדו לעזור לנו לברוח ממצבים מסוכנים המאיימים על חיינו. לכן, אנחנו לא צריכים לחשוש מהם, אלא להיפך הגמור.
ה-C ההתנהגותי הטיפוסי של חרדה נקרא תגובת הילחם או ברח. כאשר אנו מתמודדים עם האמונה שעלינו לעשות משהו כדי לשרוד יש לנו שתי דרכים לבחור: להילחם או לברוח.
תגובה זו חשובה מאוד במצבים של סכנה אמיתית, אבל היא מכניסה אותנו לסערה פסיכולוגית כשאין סכנה, כי היא תוצר של מחשבותינו שלנו או B's לא רציונליות.
תגובת הילחם או ברח היא המזון המבטיח את הישרדות החרדה. זה לא מאפשר לנו לסבול את הרגש וגם לא מאפשר לעוצמתו של כזה לרדת באופן טבעי. יתר על כן, איננו יכולים להוכיח קוגניטיבית שהמחשבות שלנו מבוססות על המציאות או לא.
בריחה מהמצב מאשרת שמה שחשבנו על המצב היה נכון, כך שבעתיד נגיב באותה צורה. אז מעגל הקסמים של החרדה הושלם, הוא מיושב בחיינו כבן לוויה קבוע ללא תאריך תפוגה עד שנתחיל להתמודד עם זה בראש ובראשונה.
