אנשים המכורים לסכסוך נמצאים במלחמה עם עצמם
לחיות עם אנשים המכורים לקונפליקט זה כמו לחיות בשדה מוקשים. עצם הנוכחות שלהם יוצרת אווירה גרועה. הם מטרידים אנשים שיודעים שצריך רק הערה, מחווה או מילה כדי לגרום להם לקפוץ עלינו. יתר על כן, הם ממלאים את האוויר במתח, ומדביקים אותנו ברצון שלהם להילחם במלחמות הפנימיות שלהם.
כולנו הכרנו אנשים שהם מחפשי סכסוכים. אנחנו לא מדברים על מחפשי בעיות שאנחנו יכולים למצוא בכל כיתת בית ספר תיכון. הם פשוט מנסים להתמודד עם גיל ההתבגרות ומנסים למצוא את זהותם. עם זאת, אנחנו מדברים על סוג מאוד ספציפי של אדם המבקש לערער את היציבות, לשבור את ההרמוניה המשפחתית, ליצור מחלוקות בין שכנים ולהתחיל קרבות קשים בעבודה.
אנחנו מדברים על התמכרות, חיפוש כמעט כפייתי אחר קונפליקט. לכן, במקום לקחת את זה כמשהו אנקדוטי, כותבים כמו ד"ר ביל אדי, מתווך ויוצר המכון לעימותים גבוהים, מזהירים אותנו ממשהו מאוד ספציפי. בתרבות שלנו, סוג זה של אדם נוכח כמעט בכל מקום אליו אנו הולכים. לכן עלינו להיות מודעים למה שעומד מאחורי הגישה שלהם, וכתוצאה מכך, ללמוד כיצד לטפל בהם טוב יותר.
"יש אנשים שגורמים לאושר בכל מקום שהם הולכים, אחרים מספקים אותו כשהם עוזבים."
-אוסקר ויילד-
אנשים מכורים לקונפליקט, האנטומיה של הכעס
אפשר לומר שהאסטרטגיה הטובה ביותר להתמודד עם מכורים לעימותים היא להימנע מהם. עם זאת, אנחנו לא יכולים לפתור הכל בחיים האלה על ידי בריחה מהדלת האחורית. גם לא על ידי התרחקות מהם או מחיקתם מרשימת אנשי הקשר שלנו. כיצורים חברתיים אנו מחויבים לחיות יחד. עלינו להיות מודעים גם לאפשרות שאנו בעצמנו אחד מאותם אנשים. האם אנחנו, אולי, אנשים שפונים לקונפליקט כשאנחנו מתמודדים עם דברים שאנחנו לא יודעים איך להתמודד איתם.
ראוי לציין כי עובדים סוציאליים, עורכי דין, פסיכולוגים או פסיכיאטרים מוצאים את עצמם לעיתים קרובות במגע עם סוג זה של אנשים. הסיבה הפשוטה לכך היא שאנשים המכורים לסכסוך עומדים מאחורי תביעות רבות, תלונות, מקרים של אלימות מגדרית וסכסוכי עבודה. זה צלול. יש, למרבה הצער, אנשים שמבקשים להשליך את הכעס שלהם על אחרים.
ד"ר אדי מעריך ש-15% מהאוכלוסייה הבוגרת סובלים מהפרעה פסיכולוגית כלשהי. הרשימה הסופית נערכה במדריך האבחון והסטטיסטי של הפרעות נפשיות (DSM-V). הוא מציע שלפחות ל-10% מהאנשים הללו יש את מה שהוא כינה "אישיות בקונפליקט גבוה". בואו נראה איזו התנהגות מאפיינת אנשים עם סוג זה של אישיות.
איך אנשים מכורים לקונפליקט?
משהו שאנחנו חייבים להיות ברורים לגביו כשאנחנו מתמודדים עם אנשים שוחרי קונפליקטים הוא שהבעיה, הוויכוח או התגובה המוגזמת אינם אמיתיים. הבעיה היא לא בנו, אלא בהם. הבעיה נובעת מכך שהם לא מאוזנים רגשית. אין להם שליטה על הרגשות שלהם, וגם לא שום כוח פסיכולוגי.
הנה השפל של אנשים המכורים לעימותים:
- דרך החשיבה שלהם היא הכל או כלום. כתוצאה מכך, הם לא מנתחים דברים, הם גם לא גמישים, ולא לוקח זמן לשקול מצב. הם מוגבלים להגיב באגרסיביות או ביקורתית כשהם מתמודדים עם משהו שהם לא אוהבים או משהו שלא עונה על הציפיות שלהם.
- יכולת נמוכה לשלוט ברגשותיהם. לחלק מהאנשים השנויים במחלוקת יש שליטה מסוימת על הרגשות שלהם, אבל הם עושים זאת עם מטרה אחת: לתמרן רגשית אחרים. אחרים מגבילים את עצמם לשפוך את הכעס והתסכול שלהם על אחרים, ויוצרים מצבים מתישים מאוד.
- הם מערערים מצבים ואנשים. אנשים המכורים לסכסוכים הם מומחים בהפצת שמועות ובביקורת. הם משתמשים בשליטה, בהשפלה ובשפה והתנהגות פוגענית.
- אין להם התנגדות לתסכול והם מבקשי אשמה. מי שמכור לקונפליקטים לא סובל שדברים לא יסתדרו כפי שציפו ורצו. לא רק שהם מתוסכלים, אלא שהם הופכים את התסכול הזה לזעם ומבקשים להטיל את האשמה על כל מי שהם יכולים.
- המחשבות שלהם נשלטות תמיד על ידי רגשות שליליים.
- יש להם חוסר יכולת להרהר בהתנהגות שלהם
- קושי גדול בהזדהות עם אחרים
- הם נמנעים מכל סוג של אחריות לבעיות, ונמנעים מלחפש פתרון.
"האדם שאינו שלם עם עצמו, יהיה במלחמה עם כל העולם."
-מהטמה גנדי-
איך לטפל באנשים המכורים לסכסוך?
תמיד יהיו כאלה שיש להם מאוד מחלוקת וכאלה שאתה יכול לחשוב איתם קצת יותר טוב. עם זאת, במקרים רבים אנו מחויבים לחיות עם אנשים מורכבים כמו שהם מתישים. זה בדיוק כאשר אנחנו צריכים לנקוט באמצעים מתאימים. הדבר הראשון שאנחנו צריכים לקחת בחשבון לא לקחת את התגובות שלהם כמשהו אישי לחלוטין. האמת היא שהאנשים האלה מסוכסכים עם עצמם.
עד כמה שזה אפשרי, אל לנו לבזבז את נשימתנו בניסיון לנמק דברים עם סוגים אלה של אנשים. פשוט אין טעם לבזבז את זמננו בוויכוחים עם מישהו שלא רוצה להקשיב להיגיון. בוא לא נסחף מכל הנפיחות והנפיחות שלהם. בואו רק נגביל את עצמנו בניסיון לראות כיצד הם משפיעים עלינו וכיצד נוכל לבטל את ההשפעה השלילית הזו.
כמו כן, מנקודת מבט קלינית גרידא, המכור לסכסוך צריך לפנות לטיפול בהתנהגותו השלילית. ה-DSM עצמו בוחן את האפשרות לכלול מחפשי סכסוכים כסוג של הפרעה שיש לשקול טיפול עבורה. טיפול פסיכולוגי ספציפי הוא אופציה תקפה עבור אנשים מסוג זה. מומחה יכול לעבוד על היבטים חשובים כמו ניהול רגשי, שליטה בכעס, וכיצד ללמוד להתחבר עם אחרים באמצעות אמפתיה והתנהגות מכבדת יותר.
המסקנה שלנו היא שאף אחד לא באמת מתכוון להיות מחפש סכסוכים. כן, נצטרך לקבוע גבולות כאשר נתמודד איתם. עם זאת, עלינו גם להבין שמאחורי אותה חזית לא נוחה של "מחפש בעיות" יש שפע שלם של מורכבויות ופצעים נסתרים שדורשים תשומת לב.