עצב אצל ילדים

אף אחד לא פטור מלהיות עצוב, אפילו לא ילדים. אובדן של מישהו, נסיבות בלתי צפויות, החמצה של הזדמנות... עצב אצל ילדים נפוץ יותר ממה שאנחנו חושבים, לכן אנחנו צריכים להיות שם בשבילם בכל פעם שהם צריכים אותנו. חינוך אותם לגבי המצפון והוויסות הרגשי חשוב כדי שיוכלו לבטא את רגשותיהם בצורה נכונה בהמשך.

הסרט "Inside Out" ("Intensa-Mente" בספרדית אירופאית לטינית ו"Del Revés" בספרדית אירופאית) יכול לעזור לילדים להבין טוב יותר עד כמה חשובים הרגשות הבסיסיים בחיינו, כמו גם לזהותם ולבטא אותם.

בדיוק כמו פחד, אושר או כעס, לדעת לתעל את העצב בצורה נכונה יש ללמד מגיל צעיר.

עזרו להם להבין מה זה באמת עצב

כשאנחנו פוגשים מישהו שנראה שהוא עצוב, אנחנו בדרך כלל רצים לכיוון ההפוך; זה כאילו אנחנו מפחדים לתפוס את זה בעצמנו, אז אנחנו תמיד מעדיפים להיות ליד אנשים שמחים. אבל עצב אצל ילדים, כמו אצל מבוגרים, הוא רגש הכרחי ומהותי, ובלעדיו לא יכולנו לדעת מהי באמת שמחה.

זה בהחלט נפוץ יותר להרגיש את הרגש הזה בגיל מבוגר בגלל כל מה שיכולנו לעבור עד לאותה נקודה, עם זאת, עצב אצל ילדים יכול להיראות מזעזע במקצת. כמה מוזר יהיה למצוא ילד בן 5 יושב לבדו על ספסל ומביט אל האופק או מתעמק בחייו הפנימיים? אנו נוטים להניח שתמימותם, בגרותם האינטלקטואלית המעורפלת ודאגותיהם השטחיות צריכים להבטיח להם שמחה מוצקה... אבל זה לא המצב.

זה לא אומר שילדים לא יכולים להרגיש רע - הם יכולים, ולמעשה, זה נפוץ יותר ממה שאנחנו חושבים; לפעמים נוח ופעמים אחרות בלתי נמנע. לדוגמה, הם יכולים להרגיש מלנכוליים עקב אובדן של בן משפחה או חיית מחמד, החלפת בית ספר, סביבה חדשה...

לכן הדבר הטוב ביותר שאתה יכול לעשות כדי לעזור הוא לדבר איתם על עצב וללמד אותם איך לזהות אותו ולהבין אותו. עזרו להם להבין שעדיף להשלים עם זה מאשר להסתיר את זה, שכולנו מרגישים ככה לפעמים ושטוב לזהות את הרגשות שלנו כדי להירגע ולתת להם ללכת.

דרכים שבהן מתבטא עצב אצל ילדים

בדיוק כמו מבוגרים, גם ילדים יכולים לבטא את מצבם הרגשי בדרכים שונות. כשהם שמחים ונהנים, זה נורמלי שהם צוחקים, משחקים ושמחים; כשהם מפחדים, הם נוטים להישאר חסרי תנועה ושקטים עד שההלם יגמר, אבל כשהם עצובים, הדרך שבה הם מבטאים את הרגש הזה לא כל כך ברורה.

לפעמים, הם יכולים להגיע לביצוע התנהגויות הפוכות באותו היום - התנהגויות שמסתירות את מצב הנפש האמיתי שלהם. בואו נראה דוגמאות לאופן שבו עצב מתבטא בילדים:

היפואקטיביות: הם נראים מרוקנים, ישנוניים, אדישים, אדישים, לא מדברים, הם מראים חוסר תיאבון... הם בוכים לעתים קרובות, גם כשאין טריגר ברור.

היפראקטיביות: הם אוכלים יתר על המידה, הם נראים חרדים, הם לא רוצים לישון, הם מדברים מדי.

כדי לזהות מתי העצב שולט אצלם, ההורים והאפוטרופוסים חייבים להיות ערניים לשינויים פתאומיים בהתנהגותם ובאקלים הרגשי שלהם.

איך לעזור להם להתמודד עם עצב

לאחר שזיהיתם התנהגות חריגה או מוגזמת אצל ילדכם, שאל אותם איך הוא מרגיש. הם כנראה יסגרו על עצמם או לא יידעו איך להגיב, אבל אנחנו כבר יודעים שילדים, בשלבי ההתפתחות המוקדמים שלהם, הם כמו ספוגים.

ילדים לומדים מהביטויים הרגשיים של הוריהם, ולכן הם בעצם התייחסות לילדים בתחום הרגשי. הורים צריכים להסביר לילדים שלהם שזה בסדר להרגיש עצוב ושכולם חווים את זה בשלב מסוים. עם זאת, עליהם גם להסביר שרגש זה הופך לניירות יותר כאשר הם מבינים אותו, מתמודדים איתו ומקבלים אותו.

באמצעות דיוקנאות, ציורים או פשוט לדבר איתם על עצב, אתה יכול לחזק את היכולת שלהם לזהות אותו. ברגע שהם יודעים לזהות את זה, למד אותם איך להתמודד עם זה באמצעות דוגמאות שאתה מציג.

מה לא מועיל להם

למרבה הצער, להסוות עצב הוא יותר "בפנים" מאשר להתמודד איתו. מגיל צעיר מלמדים אותנו לזייף חיוך במקום לבכות ולהדחיק את העצב שלנו. התמודדות נכונה עם הרגשות שלנו מפחיתה את הסיכוי שנקבל התפרצות רגשית בהמשך.

• הלעג: המשפט "אתה בכיין" הוא שלילי מאוד כשילד מוריד דמעות. הדבר היחיד שזה עושה הוא לעצור את כושר ההבעה הרגשי שלהם, לסגת מהם ולאלץ אותם להסתיר זאת. זו דרך שלילית להפליא ללעוג לרגשותיהם.
• למהר אותם: מקובל מאוד שאנחנו דורשים תשובה כשהילדים שלנו לא עונים לשאלתנו מיד. חשוב לדעת שהם ידברו רק כשהם מרגישים שיש להם את התמיכה שלך, לא משנה כמה זמן זה ייקח. זה חיוני שתגרום להם להרגיש שמעו ותומכים בהם בכל עת.
• להחסיר חשיבות: "זה כלום, זה פשוט טיפשי. אל תהיה כזה". אמירת ביטויים כאלה לא עוזרת כלל, כי האירוע המעורר, למעשה, מאוד רלוונטי עבורם. מה שאתה צריך לעשות זה להפחית את הכאב או העצב האפשריים הנגרמים ממנו במקום למזער את השפעתו.
• נזיפה או ענישה: "אתם מקורקעים כי לא תפסיקו לבכות!" יש רק דבר אחד שהם יעשו אחרי משפט כמו זה: להפסיק לבכות ולהדחיק את העצב שלהם, אז נחזור לפסוק הראשון. להיפך, חיבוק יעזור להם להרגיש טוב מאוד ומלאי כוח ואנרגיה.

כפי שאתה יכול לראות, התפקיד של הסובבים ילדים הוא המפתח אם אתה רוצה שהם יבינו שהם לא צריכים לפחד להיות עצובים. אין להתעלם מהעצב אצל ילדים.