סיפור מקור הרגשות

אין קונצנזוס לגבי איך הסיפור הנפלא הזה על מקור הרגשות נוצר. מסיבה לא ידועה, אנשים ייחסו את זה לזכותו של מריו בנדטי, אבל האמת היא שהוא לא כתב את זה. אחרים משערים שזו למעשה גרסה ערוכה של סיפור מאת חורחה בוקאי או מריאנו אוסוריו. לא משנה מה המקרה, הוא התחיל להסתובב לפני כשלושה עשורים.

הסיפור לוקח אותנו לתקופה מיתית שבה הרגשות האנושיים רק התחילו למצוא את מקומם. זה לוקח אותנו למקור הרגשות בצורה מרגשת ומאוד אנושית.

מקור הרגשות

יום אחד, המעלות והפגמים של האנושות התאחדו איפשהו על פני כדור הארץ. השעמום התחיל לפהק והדביק אחרים בעצלנותו. כדי לנטרל את זה, מדנס הציע לכולם לעשות משהו מהנה. " בוא נשחק מחבואים," היא אמרה.

נראה היה שאינטריגות התעניינו ברעיון וקוריוזיטי שאלה מיד, " מה זה מחבואים?" חוכמה הסבירה שזה משחק ישן. כל מה שהיית צריך לעשות זה לכסות את העיניים ולספור עד מיליון בזמן שכולם התחבאו. לאחר מכן, מי שספר היה צריך למצוא את כולם.

התלהבות ואופוריה התחילו לקפוץ מעלה ומטה בהתרגשות. הם אהבו את הרעיון לשחק את המשחק. הם נראו כל כך מאושרים שספק הביעה סוף סוף את רצונה להצטרף. אפילו אפתיה, שתמיד שמרה על עצמה, הצהירה על כוונתה להשתתף.

וכך התחיל המשחק...

מדנס הציע להיות הראשון לספור והתחיל לעשות זאת. האמת לא רצתה לשחק כי היא לא ראתה בזה שום היגיון. היא טענה שבכל מקרה ימצאו אותה בסוף. הגאווה אמרה שהמשחק מטומטם והחליטה לא לשחק. האמת היא שהיא התעצבנה מכך שמדנס היא זו שהציעה את המשחק ולא היא.

העצלות התחילה לרוץ ולהסתתר, אבל היא התעייפה מהר מאוד והתחבאה מאחורי הסלע הראשון שראתה. טריומף, חרוץ כמו תמיד, בחר בעץ הגבוה ביותר וטיפס ישר לפסגה. קנאה עקבה מיד אחריו, מסתתרת מתחת לצלו הגדול של טריומף.

בינתיים, פיית' התחילה לרוץ ועד מהרה החלה לעוף. לתדהמת כולם היא עלתה לשמיים והתחבאה בעננים. אף אחד לא האמין בכך - רק פיית' הייתה מסוגלת לעשות דברים כאלה.

הנדיבות דאגה מאוד למי שלא מצא מקום מסתור. לפיכך, היא התחילה לעזור לאחד, אחר כך לאחר, ואחר כך עוד אחד. כמעט נגמר לה הזמן להתחבא. אנוכיות, לעומת זאת, מצאה מקום מסתור מופלא במערה, אבל הוא הקיף אותה בצמחים קוצניים. זה היה בגלל שהוא לא רצה שאף אחד ישתף אותו איתו.

המסקנה המפתיעה

טירוף התרגש. היא ספרה וספרה עד שהגיעה עד מהרה למיליון. לאחר מכן, היא חשפה את עיניה והחלה לחפש את חבריה. הראשונה שמצאה הייתה עצלות, שהייתה במרחק צעדים ספורים ממנה. ואז, היא מצאה תשוקה ותשוקה. הם התחבאו בתחתית כמה הרי געש.

לאחר מכן, היא מצאה את חוסר הגינות. חוסר יושר היה כל כך שקרן שהיא גרמה לה להאמין שהיא מתחבאת מתחת למים. עם זאת, האמת היא שהיא התחבאה באמצע הקשת. טירוף גם עקב אחר השכחה, אבל היא שכחה לאן הלכו עקבותיו, אז היא עזבה אותו למועד מאוחר יותר.

היחידה שלא הספיקה להתחבא עד שטירוף הפסיק לספור הייתה אהבה. כשמדנס התקרב אליו, הוא מיהר למצוא מחסה מאחורי כמה שיחים. מדנס, שלא הייתה טיפשה, אמרה לעצמה: "האהבה היא כל כך צפויה שהוא בוודאי התחבא בין שיחי הוורדים ". מכיוון שלשושנים היו קוצים, מדנס לקח קלשון ותחב אותו לתוך השיחים. היא שמעה בכי של כאב וגילתה שהיא פגעה בעיניה של לאב.

טירוף הרגיש ממש אשם ולא ידע מה לעשות. כל מה שהיא יכלה לחשוב עליו היה לכרוע ברך לפני לאב כדי להתחנן לסליחתו. היא גם הציעה להפוך למדריכה שלו לנצח, מכיוון שהיא הרסה את עיניו. מנקודה זו ואילך, האהבה עיוורת והטירוף עוקב אחריו לכל מקום.

זה סוף הסיפור המקסים הזה על מקור הרגשות. זה סיפור שמייחס תכונות מסוימות לרגשות שלנו. תכונות אלו קובעות את החוויות הרגשיות שלנו. בוודאי רובנו נוכל לזהות אותם בחיינו.