אני מתגעגע לאדם שהייתי קודם, כשהייתי יותר מאושר ומלא תקווה.
ללמוד איך להתגעגע לדברים זה חלק מצמיחה אישית. להרגיש את הסימן המתמשך של היעדרות יכולה להיות מתכלה לפעמים, ולכן יש צורך ללמוד את אומנות הפרידה. לשחרר זה כואב ועצוב, אבל בסופו של דבר, זה חלק מהחיים.
המושג להחמיץ משהו תמיד קשור לאנשים, אבל מעניין איך בני אדם מומחים גם בחפצים חסרים, מצבים, אנשים ואפילו דברים מופשטים שאי אפשר להגדיר. המרחבים הרגשיים והקיומיים הריקים והעולמות הפנימיים האלה שהם כל כך מורכבים שלפעמים מסכנים את בריאותנו הנפשית.
"מישהו אמר פעם שהשכחה מלאה בזיכרון."
-מריו בנדטי-
אני מתגעגע לאדם שהייתי קודם, כשהייתי יותר מאושר ומלא תקווה. הרעיון הזה, תחושת הרגרסיה הזו שרוב האנשים כנראה חוו בשלב מסוים, הוא מה שהפסיכולוג רוברט פלוצ'יק הגדיר כ"געגוע לעבר", שאותו הציג גם בגלגל הרגשות המפורסם שלו.
החיים בבועה של געגועים הופכים לכמיהה נואשת למשהו שהיה לנו פעם או שהיינו. ואז הכמיהה מתגלגלת לפגיעות, ופגיעות לפחד ואפילו התחלות של דיכאון. לכן, לפני שאנו נותנים לעצמנו להיסחף מהדרך שבה אופליה טבעה את עצמה בעולם מימי של צער, עלינו לאמן את עצמנו באומנות להיפרד ולדעת להתגעגע לדברים.
המדינה שנקראת "נעדרת"
יש ארץ בלתי נראית, עולם מקביל, לא מדויק, לא מוחשי שכולנו הולכים אליו לפעמים, שנקרא "חסר". אנחנו מסובבים את הכפתור כדי להיכנס אליו בכל פעם שמישהו שאנחנו אוהבים עוזב אותנו. אנחנו הולכים לשם כשאנחנו משאירים מאחור שגרה או פעילות שהייתה משמעותית עבורנו. ואנחנו חיים שם כמעט לצמיתות כשאנחנו מאבדים מישהו, או אפילו כשאנחנו מרגישים חוסר שביעות רצון עמוקה מעצמנו.
בחור זה נושבת כל הזמן רוח קרה הנקראת געגוע. געגועים למישהו או משהו. כפי שהשורש הלטיני מגלה, anhelāre פירושו חוסר נשימה. אנחנו נאבקים לנשום כי יש חור בליבנו שבו הכל נופל בזה אחר זה. המדינה שנקראת "נעדרת" היא מבוך אפל וקודר שבו אסור להישאר יותר מדי זמן, כי ככל שמעמיקים יותר, כך שוכחים יותר את הדרך החוצה.
חיים בגלות קבועה כאלה יזרקו אותך לייאוש ולחוסר שביעות רצון עמוק מהעולם האמיתי והנוכחי. לפני שאתה נתקע באזור הדמדומים הזה, אתה צריך להיות מסוגל לקבל החלטות חכמות בזמנים של קושי רגשי כדי שתוכל לצאת מהמבוך ולהבין שהחמצה היא חלק מהחיים, לא דרך חיים.
חשוב ללמוד איך לסיים פרק. במקום להשתוקק למה שהיית אתמול, השקיעו במה שאתה יכול להיות היום. למד להתגעגע לאנשים שכבר לא איתך, אבל תן להם ללכת לפינה מיוחדת בלב שלך, בזמן שאתה מחליט לשמוח שוב. החיים הם כולם בקבלת החלטות, לשים רגל אחת מול השנייה ולצאת מהמבוכים האישיים הנוראיים האלה.
עכשיו בואו נחשוב על כמה אסטרטגיות שבהן תוכלו להשתמש במצבים אלה.
"להרפות זה לא לוותר, אלא לקבל שיש דברים שכבר לא יכולים להיות".
למצוא את הדרך לצאת מקושי רגשי
החמצה של משהו מעמידה אותך בצומת של שלושה זירות קרב עוצמתיות: געגוע, פחד מבדידות ופגיעות רגשית. אלו שלושה אויבים חכמים שאתם חייבים להכיר וללמוד איך לאלף.
חווה בלבול. עם הגעגוע מגיע בלבול מיידי. מה אני הולך לעשות עכשיו? מה יהיה איתי? אתה מופגז במטח אינסופי של רגשות ורגשות. אתה צריך לחוות אותם לזמן מה, לקבל אותם, ואז לשחרר אותם.
נתחו את הסבך הרגשי בו אתם נמצאים. כדי להתמודד עם כאב ההיעדרות או הריקנות, חיוני לנתח ולנתח את המארג הרגשי שחונק אתכם.
אתה יכול להתגבר על הכמיהה על ידי הצבת מטרות חדשות להווה. את הפחד מבדידות, מצידו, ניתן לכבות על ידי היותך אמיץ והתחלת ליהנות מחברתך תוך חיפוש תמיכת אחרים.
פגיעות רגשית מתוקנת על ידי הסתכלות על העתיד עם יותר אומץ מאשר פחד. זה יכול להיעשות על ידי השקעה בחוסן, סוג הכוח שאף אחד לא מלמד אותך, שאתה מגלה מיום ליום עם כל צעד איתן שאתה עושה. אתה יכול לעשות את זה לבד, לפעמים בחברת אנשים אחרים, עם הנחישות של מישהו שלוקח אחריות על הסיפור שלו.
אתה צריך להיות מסוגל לצאת לדרכים חדשות בחיים מבלי לתת לצללי ההיעדרות והריקנות לגרום לך לפקפק בהחלטות שלך. בני אדם תמיד מתגעגעים לדברים, אנשים וקטעים של עבר יוצא דופן. כל הדברים האלה הם דפים בחיינו שאנו מוקירים בחיבה, אבל הם רק פרקים ברומן שיש עוד הרבה לפניו, עוד הרבה שורות להיכתב.
