למדתי להימנע מוויכוחים חסרי תועלת
אולי זה נובע מבגרות, גיל או אפילו התפטרות, אבל בשלב מסוים כולם מבינים שחלק מהוויכוחים לא שווים את זה. בשלב זה, אנשים מעדיפים לבחור בשקט ולחייך, מבלי להיכנע לחלוטין. הם מבינים שאין טעם לתת הסברים למי שלא רוצה להבין.
אומרים לעתים קרובות שוויכוח הוא אומנות שבה כולם יכולים לומר מילים, אבל אף אחד לא יכול לעשות את השיפוט הסופי. אבל במציאות, הבעיה היא הרבה יותר רחוק מזה. לפעמים ויכוחים הם כמו פרטיטורה מוזיקלית שבה למוזיקה אין מנגינה. אנשים לא תמיד מקשיבים, וכולם רוצים להיות הסולן. וזה יכול להיות מתיש.
חלק מהוויכוחים הם קרבות אבודים עוד לפני שהם מתחילים. אולי בגלל הזמן, או אולי בגלל תשישות פשוטה, יש דברים שאני פשוט לא רוצה לדבר עליהם יותר.
הדבר הטוב הוא שהפסיכולוגיה והפילוסופיה לימדו אותנו אסטרטגיות מסוימות כדי לצאת מכל ויכוח קליל. טיעונים טובים כוללים שימוש בהיוריסטיקה וניהול רגשי נכון. אבל מה אם מה שאתה באמת מחפש הוא להימנע מוויכוחים מסוימים שאתה מרגיש שכבר איבדת עוד לפני שהם התחילו?
בואו נחשוב על זה.
טיעונים שלא חשובים
בגרות אינה תלויה בגיל, אלא בהגעה לשלב האישי שבו אתה לא רוצה לרמות את עצמך יותר. איפה אתה מתחיל להילחם על איזון פנימי, צפה במילים שלך, כבד את מה שאתה שומע, והרהר בכל מה שאתה בוחר לשתוק. זה כאשר אתה הופך מודע למה ראוי למאמץ שלך וממה אתה צריך להתרחק.
לדוגמה, נניח שהיחסים שלך עם בן משפחה קרובים היו מסובכים לפני כמה שנים, כך שניהול שיחה פשוטה היה כמו ליפול ללא מצנח לתהום של מתח, ויכוחים ושליליות. עכשיו, לעומת זאת, כל זה השתנה, וזה לא בגלל שהיחסים ביניכם השתפרו, אלא בגלל שקיבלתם את ההבדלים אחד עם השני. בחרת בשתיקה מכבדת, מבלי לתת להם לנצח או להיכנע להם.
ערן הלפרין הוא פסיכולוג ישראלי המתמחה בוויכוחים ויישוב סכסוכים בתחום הפוליטיקה. אבל אפשר ליישם את התיאוריות שלו בחיי היומיום. כפי שהוא מסביר, ויכוחים מסובכים וחריפים כוללים "איומים" כמרכיב פסיכולוגי, התחושה שמישהו מנסה לפגוע בך או בעקרונות שלך.
בגרות כוללת גם את הביטחון הפנימי לשקול שאנשים מסוימים והטיעונים שלהם אינם מהווים איום עליך. מישהו שאולי הפריע לך בעבר במילים שלו לא גורם לך לפחד או לכעוס יותר. כבוד, קבלה של האדם האחר והערכה עצמית הם בעלי הברית הטובים ביותר שלך.
אומנות הוויכוח בתבונה
אתה יודע שיש ויכוחים מסוימים שלא תאבד את קור הרוח או האנרגיה בגללם. אבל אתה גם יודע שהחיים עוסקים במשא ומתן כמעט כל יום כדי שתוכלו להתקיים בהרמוניה, לשמור על מערכות היחסים שלכם, להשיג את המטרות שלכם בעבודה, ואפילו להגיע להסכמות עם ילדיכם. טיעונים אינם פטורים מאף אחד מתחומי החיים הללו.
ללמוד לשמוע זה טבעי, אבל ללמוד להקשיב זה חיוני.
אומנות הוויכוח המושכל ללא כל תופעות לוואי דורשת לא רק אסטרטגיה טובה, אלא גם ניהול רגשי נכון, שכדאי שכולנו נדע לעשות.
אחד הדברים העיקריים שיש לזכור הוא שוויכוחים לא תמיד צריכים להסתיים במנצח. אמנות הוויכוח ביעילות מחייבת את החוכמה העדינה לאפשר לשני הצדדים להיפגש באמצע, להגיע לאיזושהי הבנה. ניתן להשיג זאת רק בדרך הבאה:
- להקשיב במקום רק לשמוע. שום דיאלוג לא היה יעיל אם לא היינו מסוגלים להקשיב באמפתיה.
- היכולת העוצמתית להבין את נקודת המבט של הזולת. זה דורש הרבה מאמץ ורצון חזק, אבל הבנת המסר ונקודת המבט המיוחדת של האדם האחר היא חיונית.
- הימנע מלהתגונן. הנה שוב הרעיון שהציע ערן הלפרין: ברגע שמתחילים להרגיש מאוימים, הוויכוח הופך לתוקפני, אנשים מציבים קירות, וההבנה יוצאת מהחלון.
- שליטה עצמית. זה חיוני לנהל נכון את הרגשות שלך, במיוחד כאלה כמו כעס וזעם. הם פצצות זמן מתקתקות שאוהבות להופיע בכל הוויכוחים.
- אמון. חשוב לבטוח שסוף סוף תבינו אחד את השני. אבל כדי שזה יקרה, אתה צריך להיות מוכן לעשות זאת, ואתה צריך לכבד. השתמש בביטויים כמו "אני מבין", "אני יודע שזה נכון" ו"זה אפשרי". כל אלו הן דלתות להבנה, לקראת מפגש באמצע, שבו שניהם יכולים לנצח.
כי טיעונים שכדאי לקיים הם אלו שמאפשרים להגיע להסכם שבו תוכלו לחיות ביחד בצורה מאוזנת ושמחה.
