חינוך דרך העיניים המדהימות של ג'ון דיואי
ג'ון דיואי (1859-1952) נחשב לאחד הפסיכולוגים החינוכיים החשובים בהיסטוריה. כמו כן, המודלים שלו בתחום זה היו חלק מהמהפכה של הפדגוגיה במאה האחרונה. אפילו בזמנים הנוכחיים, חלק ממערכת החינוך שלנו עדיין לא מעודכן בתרומות של דיואי.
במאמר זה, אנו הולכים לדבר על אחת מיצירותיו הקלאסיות, ספרו " ניסיון וחינוך". בספר זה הוא מראה את הסינתזה של החשיבה שלו על חינוך. ג'ון דיואי תמיד האמין שצריך לחנך אנשים לדמוקרטיה כדי למצוא את השיטה להשיג את החשיבה הביקורתית אצל התלמידים שתועיל לחברה. כדי להשיג זאת, דיואי דיבר על 3 עקרונות חשובים שיש לזכור בחינוך: (א) המשכיות החוויה, (ב) שליטה חברתית ו-(ג) אופי החוויה.
המשכיות החוויה
דיואי חושב שלחינוך ולניסיון יש קשר אורגני. עם זה, הוא התכוון לומר שהחוויות שלנו מחנכות אותנו. אבל זה לא אומר שכל הניסיון הוא חינוכי באמת ושווה. חלק מהחוויות הללו ישמשו מכשולים בהתפתחות שלנו, ויהפכו ל"אנטי-חינוכיות".
כאן נכנס לתמונה מושג המשכיות החוויה של דיואי. חוויה היא "אנטי חינוכית" כאשר היא מחזירה את ההשפעה החיובית של חוויות קודמות. במקום זאת, זה יעדיף חינוך כאשר חוויות יעזרו לך להתמודד עם חוויות עוקבות, להשיג חוויה מתמשכת ומעשירה. עבור דיואי, השגת המשכיות זו בחוויות חיוביות חיונית לחינוך.
החינוך המסורתי שאנו חווים בימינו מלא בחוויות המעכבות את ההמשכיות הזו. כמה תלמידים חושבים שהלמידה מעייפת ומעצבנת? למרבה הצער, בית הספר כיום מהווה מקור לחרדה עבור חלק גדול מגוף התלמידים. זה, בתורו, מעורר גישה שגורמת להם לדחות התנסויות חינוכיות אפשריות, מה ששובר את המשכיות החוויה.
שליטה חברתית
אדם לא יכול ללמוד בעצמו. אחרים יכולים להקל על החינוך (במיוחד כשמדובר בילדים). זה תהליך חברתי. ומכיוון שזה מרמז על קהילה, החינוך זקוק לכללים כדי לשמור על השליטה החברתית בפעילויות חינוכיות. אם כללים אלה לא היו קיימים, לא הייתה פעילות. זה יהיה כמו לנסות לשחק משחק בלי חוקים. זה יאבד את כל המשמעות שלו.
אילו נורמות אלו צריכות להיות וכיצד יש ליישם אותן? בית הספר המסורתי מבוסס על היעדר תקנות נחרצות המונעות מהתלמידים לרדת מהמסלול, ללא קשר אם זה פחות או יותר נכון. דיואי הבחין שסוג זה של שליטה חברתית יצר קשר היררכי בין מורים לתלמידים. לפיכך, האחרונים הופכים לחלקים פסיביים בחינוך שלהם.
דיואי האמין ששליטה חברתית צריכה לבוא מהמצב. רגולציה גמישה המתאימה להתקדמות התלמידים. כמו כן, הנסיבות של צוות המורים יהיו אידיאליות. חשוב לזכור שכל הקהילה החינוכית צריכה להשתתף בחינוך. ניהול ההסדרה צריך להיות מיזם משותף בין המורים לתלמידים על מנת ליצור סביבה בית ספרית מעוררת למידה.
טבעו של החופש
בכל פעם שאנחנו מדברים על שליטה ותקנות חברתיות, עולה גם המילה חופש. זה מרגיש כאילו כשיש שליטה חברתית גדולה יותר, יש פחות חופש, אבל זה לא ממש נכון. זה יהיה תלוי בסוג השליטה החברתית המופעלת ובאופי החופש העומד על הפרק. ג'ון דיואי מחלק את מושג החופש לחופש תנועה וחופש מחשבה.
חופש התנועה הוא הפוטנציאל המאפשר לנו לבצע כל סוג של התנהגות. ככל שחופש התנועה גדול יותר, כך גדל מגוון ההתנהגויות האפשריות. חופש המחשבה הוא הרבה יותר מורכב. זוהי היכולת להעריך באופן ביקורתי מצב ואת האפשרויות הקיימות להתמודד איתו. לפיכך, ככל שחופש המחשבה גדול יותר, כך נעריך יותר אפשרויות כדי לקבוע את התנהגותנו.
שני סוגי החופש לא חייבים ללכת יד ביד. למעשה, חופש התנועה עשוי אפילו לכפות את חופש המחשבה. זה בדיוק מה שדיואי מתח ביקורת על בתי ספר פרוגרסיביים. הוא חשב שמטרת בית הספר הזה היא חופש התנועה של תלמידיו. אנחנו לא צריכים לתת חופש תנועה מבלי לזכור את חופש המחשבה שלהם. תלמידים יכולים להיסחף לדחפים שלהם ולא להרהר באפשרויות שלהם בשל כך.
היבט חשוב הקשור לכך הוא שחופש לעולם לא צריך להיות מטרה. חופש הוא כלי שעוזר לתלמידים להתפתח. אם תעניקו לתלמידים שלכם חופש מחשבה, הם יוכלו לכוון את חוויותיהם באופן אוטונומי לעבר המשכיות חינוכית.
השכלתו של ג'ון דיואי
ג'ון דיואי מתח ביקורת חריפה על מודלים חינוכיים מסורתיים וגם על כמה מהפרוגרסיביים שבהם. הוא ראה במודלים מסורתיים מערכות נוקשות שיש להן מטרות חינוכיות שונות מאוד מהעקרונות הדמוקרטיים שלו. כמו כן, דיואי הרגיש שמודלים מתקדמים נכשלו ביוזמותיהם ולא השיגו את מטרותיהם.
דיואי מעולם לא הצליח ליצור מודל חינוכי אידיאלי. עם זאת, הוא היה ברור בעובדה שכדי לשפר את המודלים החינוכיים הקודמים, היה צורך במחקר מדעי וקפדני בתחום זה. מחקר שיוכל להילחם בספקולציות שהייתה כל כך פופולרית ואשר עדיין איכשהו משגשגת.
באמצעות איסוף נתונים בבתי ספר, נוכל לראות אילו שינויים נחוצים. לפיכך, זהו תהליך מתמשך של יישום-מחקר-יישום. ואיתו, המערכת שלנו תנקוט צעדים לקראת מערכת חינוכית ראויה ואמיתית. השאלה הבסיסית של גישה זו היא שאלה מסובכת. האם החינוך הנוכחי שלנו מבוסס על מחקר מדעי או שהוא מנוהל על ידי כוחות כלכליים ופוליטיים?
