אובססיה להצלחה: מגפת המאה ה-21?

האובססיה להצלחה הפכה לכמעט שם נרדף לעושר האישי שלנו. לא רק ההצלחה עצמה, אלא האובססיה שלנו אליה. כשמישהו לא שואף להרוויח הרבה כסף או שיש לו עבודה "מעוררת קנאה", הוא שומע לעתים קרובות שאלות כמו, "אז למה אתה שואף?" זה כאילו הצלחה (שמתורגמת לכסף) חייבת להיות עמוד השדרה של חיינו בכל עת.

כמה פעמים הרגשת שמץ של קנאה מהמחשבה שאחרים מצליחים יותר ממך? כמה פעמים השוויתם את המכונית שלכם למכונית יוקרתית יותר? או הבית שלך לבית גדול יותר?

למה אתה תמיד שואף לרצות עוד, ולמה אתה מקיים לפעמים את השאיפה הזו למרות שאתה רואה את המרירות שאתה מקבל בתמורה? לכן, היום נשאל את השאלה: האם זה טבוע בבני אדם לרצות להגיע להצלחה מרבית או שזה תנאי שנכפה על ידי החברה?

האובססיה להצלחה: טבעית או תרבותית?

כשאנחנו מאוד צעירים, אנחנו מופגזים במסרים שאומרים לנו מה צריכה להיות תוכנית החיים האידיאלית שלנו. כפיית האידיאולוגיה הספציפית הזו מגבילה לעתים קרובות את החזון שלנו ומסתירה את שאר נקודות המבט.

כבני אדם, אם מלמדים אותנו לחשוב שהצלחה משולה להרבה כסף, אז נאמין שבסופו של דבר, המטרה של כל בני האדם היא, אכן, לצבור כסף. אם היינו מלמדים את כולנו שהצלחה שווה ליחס טוב לאחרים, אז המטרה שלנו הייתה לנסות להיות אנשים טובים. אז, כפי שאתה יכול לראות, השפעה חברתית משחקת תפקיד גדול בשאיפות החברתיות והאישיות של אנשים.

שום חוק טבע לא אומר שבני אדם צריכים לצבור הרבה כסף או להחזיק ברשימה אינספור של רכוש. האובססיה להצלחה היא ללא ספק כפייה חברתית ותרבותית.

עם זאת, אנשים רבים אינם מבינים זאת, כי הדרישות הסוריאליסטיות והבלתי סבירות הללו רווחו בדרך כלל בחברה. כתוצאה מכך, אנשים שמשייכים הצלחה עם העבודה הטובה ביותר מגיל צעיר מאוד, צפויים להאמין שזו אכן הצלחה אמיתית.

האובססיה להצלחה ותסכול

שתיים מהמגיפות הנפוצות ביותר של המאה ה-21 הן דיכאון וחרדה. ארגון הבריאות העולמי (WHO) קבע ב-2016 כי יותר מ-350 מיליון אנשים סובלים כיום מדיכאון. ארבע שנים קודם לכן, נאמר כי "בעוד 20 שנה, דיכאון תהיה המחלה שבני אדם סובלים ממנה ביותר, שתעלה על הסרטן והפרעות קרדיווסקולריות".

האם לאובססיה הזו להצלחה יש קשר לזה? בהחלט. הטלת יעדים לא מציאותיים מתסכלת אותנו כי אנחנו רואים שאנחנו רחוקים מהשגתן. אנשים רבים טוענים שהחיים שלהם כישלון כי אין להם עבודה טובה, המכונית שלהם פשוט "רגילה", והבית שלהם "לא גדול במיוחד".

הם לא למדו להעריך את מה שיש להם. זה כאילו הדבר הטבעי הוא להביט בשמים, במקום באופק או באדמה מתחת לרגלינו. הם לא מבינים שרק בזכות שלושת הדברים שהזכרנו, הם כבר עשירים יותר מהרוב המכריע של אוכלוסיית העולם.

מושג בריא יותר של הצלחה

עם זאת, ישנם סימנים לכך שלאט לאט אנו מתקרבים לתפיסה בריאה יותר של הצלחה: להיות מאושרים כאן ועכשיו.

להעריך את מה שיש לך ולהתקדם לכיוון נכון מוסרית זה הרבה יותר להערצה מהרצון הבלתי פוסק לצבור טובין ויוקרה חומרית. יתרה מכך, אם תסתכל מקרוב על אלה שבאמת אובססיביים להצלחה, תראה שהם אלה שסובלים הכי הרבה.

אלה שאכפת להם מאחרים, ושמחים ממה שיש להם, נהנים מאושר גדול יותר. עם זאת, עלינו לציין כאן שלהיות מרוצים ממה שיש לנו אינו שם נרדף לקונפורמיות, אלא, לדעת איך ליהנות ממה שיש לך בכל רגע נתון.

דיוגנס ואלכסנדר הגדול

הסיפור מספר שאלכסנדר הגדול רצה לקיים פגישה עם דיוגנס, שחי בחבית. למעשה, זה היה אחד מנכסיו הבודדים. היו שראו בו כלב, ואחרים כחכם.

כאשר הופיע לפניו אלכסנדר הגדול, הוא סיפר לו על הערצתו אליו, והם התחילו לשוחח. אלכסנדר פנה לדיוגנס ואמר, " האם יש משהו שאני יכול לעשות בשבילך? " במילים אלו, אנו יכולים לראות שהאלכסנדר יכול היה להעניק לו עושר שגברים לא יכלו לחלום עליו.

לדיוגנס הייתה הזדמנות לשנות את חייו באופן קיצוני. כעת הוא יכול לגור בארמון וליהנות מכסף בלתי מוגבל.

עם זאת, התשובה שלו לא הייתה מה שהיינו מצפים. דיוגנס ענה: " כן, אתה יכול לזוז קצת הצידה כדי לא למנוע ממני את השמש ".

נאמר גם שאלכסנדר אישר ש"תגיד מה שאתה אוהב, אבל אם לא הייתי אלכסנדר, הייתי רוצה להיות דיוגנס ".

אנקדוטה זו משקפת כיצד חלק מהצרכים שלנו קשורים לתרבות ולחברה שלנו. עבור דיוגנס, הצלחה ואושר שווים להיות רגוע ולהנות מהשמש. עבור אלכסנדר, זו הייתה השאיפה המוגזמת לכבוש עוד ועוד ארצות.

מאובססיה להצלחה לחמלה

מתיאו ריקארד, דוקטור לביולוגיה מולקולרית ונזיר בודהיסטי, תואר כ"האדם המאושר ביותר על פני כדור הארץ". ריקארד טוען כי " חמלה, הכוונה להסיר את סבלם של אחרים ואת הסיבות לסבלם, הקשורות לאלטרואיזם, המשאלה להביא רווחה לאחרים, היא התפיסה המאחדת היחידה שמאפשרת לנו למצוא את דרכנו במבוך זה. של דאגות מורכבות ".

ריקארד משתמש ב"מבוך של דאגות" כמילה נרדפת לעולם בו אנו חיים, ושאיכשהו עיצבנו אותו. הוא טוען שחמלה נותנת משמעות לקיום שלנו. לפיכך, אם ניקח את המילים הללו על הסיפון, הצלחה, אושר וחלק גדול מהמשמעות של החיים נוגעים לשמירה על האינטרסים של אנשים אחרים.

הוא מוסיף שאושר " איננו רק רצף של חוויות נעימות. זו דרך חיים שמקורה בטיפוח מערכת של תכונות אנושיות בסיסיות, כמו חמלה, חופש פנימי, שלווה פנימית, חוסן וכו'. הוא גם נותן לנו המפתח לפיתוח תכונות אלו, אומר שכל אחת מהתכונות הללו היא יכולת שניתן לטפח באמצעות אימון מנטלי ואלטרואיזם.