9 התיאוריות של ג'רום ברונר לחינוך טוב יותר

ג'רום ברונר הוא אחד המחברים של מהפכה בפסיכולוגיה קוגניטיבית בעקבות הפרדיגמות החישוביות הקלאסיות. לפי נקודת המבט שלו, הפסיכולוגיה נפלה לפרדיגמה חישובית ומכאנית מדי.

כדי להתמודד עם זה, ברונר דגל בדיסציפלינה המבוססת על פסיכולוגיה תרבותית. הטענה שלו הייתה ששום פעילות מוחית אינה בלתי תלויה בהקשר החברתי שבו היא מתרחשת. עבור ברונר, אי אפשר היה להבין מה קורה בתודעה מבלי לקחת בחשבון את ההקשר התרבותי.

ברונר תרם רבות לפסיכולוגיה חינוכית - מפסיכולוגיה קוגניטיבית ועד תיאוריות למידה. ג'רום ברונר ניתח את ההשלכות של הפסיכולוגיה התרבותית על החינוך. בעזרתו הוא ביקש לעשות שינויים במערכת חינוכית המבוססת על רעיונות רדוקציוניסטיים ושינון. ברונר רצה חינוך קונסטרוקטיביסטי ממוקד אישי.

לשם כך, ג'רום ברונר הציע 9 תיאוריות לפיהן הפסיכולוגיה החינוכית צריכה להתאים את עצמה לשיפור מערכת החינוך. בלי להכביר מילים, בואו נסתכל מקרוב על התיאוריות שלו.

התיאוריות החינוכיות של ג'רום ברונר

פרספקטיביזם

ראשית, בואו נדבר על אחד הרעיונות המרכזיים מאחורי המושגים של ברונר. הוא האמין שכל יצירת ידע היא יחסית לפרספקטיבה שעליה היא בנויה. המשמעויות אינן מוחלטות או אובייקטיביות.

הם תלויים, במידה רבה, בנקודת המבט של הנושא. להבין את המשמעות מרמז להבין אותה יחד עם כל האפשרויות האחרות. הם יהיו נכונים או שגויים בהתאם לפרספקטיבה של ההקשר.

הפרשנויות למשמעות יראו לנו את הדרכים המקובלות לבניית מציאות בתרבות. אינדיבידואלים, אם כן, מפרשים את הדרכים הללו דרך המסנן הקוגניטיבי שלהם. בדרך זו, כולנו מגיעים לקונסטרוקציות דומות וייחודיות בו זמנית.

תורת הגבולות

התיאוריה הבאה עוסקת במגבלות הקיימות על יצירת משמעות. ג'רום ברונר דיבר על שני גבולות חשובים שנכנסים לידי ביטוי כאשר אנו יוצרים משמעות.

• הראשון טבוע באופן שבו בני אדם עובדים. התהליך האבולוציוני שלנו ייחד אותנו לדעת, לחשוב, להרגיש ולתפוס בצורה מסוימת.
• הגבול השני רומז לאילוצים שהמערכת הסמלית מטילה. זו המערכת שבה אנו משתמשים לביצוע פעולות נפשיות. השערת הספיר והוורף היא הבסיס למגבלה זו. זה מאשר שהשפה משפיעה על האופן שבו אתה מבטא או מנסח מחשבות.

תיאוריה קונסטרוקטיביסטית

כשמדברים על בניית ידע ויצירת משמעות, עלינו להתחיל מפרדיגמה קונסטרוקטיביסטית. הקונסטרוקטיביזם אומר שהמציאות בה אנו חיים היא בנייה. במילותיו של נלסון גודמן, "מציאות נוצרת, לא מוצאת".

כתוצאה מכך, החברה צריכה לבסס את החינוך על סיוע לילדים לרכוש את הכלים התרבותיים הדרושים להם כדי ליצור משמעות באופן ביקורתי ומסתגל. אפשר לומר שמערכת החינוך צריכה לייצר אדריכלים ובוני ידע טובים. זה לא אמור להקנות ידע.

התיאוריה האינטראקציונית

חילופי הידע, כמו כל חילופי אנושיים, מניח את קיומה של קהילת אנשים המקיימת אינטראקציה. לדוגמה, ילדים לומדים על תרבות ותפיסת עולם מתוך האינטראקציה שלהם עם אחרים. אנשים אומרים לעתים קרובות שהקהילה הקשורה זה בזה נולדה מתוך מתנת השפה.

עם זאת, זה בעצם נובע מהאינטרסובייקטיביות החזקה בין אנשים. היכולת האנושית להבין את מוחותיהם של אנשים אחרים מהווה את הבסיס לאינטרסובייקטיביות זו (תיאוריית הנפש).

תורת ההחצנה

תיאוריה זו מבוססת על הרעיון שמטרת כל פעילות תרבותית קולקטיבית היא ליצור "יצירות" או תוצרים חיצוניים. לכן, היתרון בהחצנה של תרבות הוא יצירת זהות חברתית. זהות זו מטפחת סולידריות קולקטיבית.

עבודות החצנה הללו יוצרות קבוצה של דרכי חשיבה משותפות. כתוצאה מכך, שיתוף הפעולה לקראת מטרה משותפת קל יותר. השימוש בהחצנות (כלומר ספרים) הוא הבסיס של מערכת החינוך. המערכת משתמשת בספרים כדי לשדר כיצד עלינו לפעול. וזה, בתורו, תלוי בתרבות שבה מתקיימת מערכת החינוך.

תיאוריה אינסטרומנטליסטית

לחינוך יש השלכות. זה לא משנה איך אנחנו מחנכים או מהי התרבות. זה משפיע על חייהם של מי שמקבל את זה. כמו כן, אנו יודעים שההשלכות הן אינסטרומנטליות עבור אנשים. כמו כן (במובן פחות אישי) הם כלי תרבות ומוסדותיה.

תיאוריה זו מדגישה שחינוך לעולם אינו ניטרלי. תמיד יש לזה השלכות חברתיות וכלכליות. ההשלכות הללו יהיו שימוש אינסטרומנטלי לכוחות מסוימים או אחרים. חינוך, אם כן, הוא נושא פוליטי במובן הרחב.

תיאוריה מוסדית

התיאוריה השביעית של ג'רום ברונר היא מוסדית. הוא אמר שכאשר החינוך מתמסד בעולם המפותח, הוא מתנהג כפי שמוסדות מתנהגים. אולם התפקיד שממלא החינוך מבדיל אותו ממוסדות אחרים. מטרתו היא להכין את הילדים לקחת חלק פעיל יותר במוסדות אחרים הקשורים לתרבות.

כתוצאה מכך, למיסוד החינוך יש השלכות רבות על החינוך עצמו. לפיכך, אופי החינוך קובע את התפקידים שיש לכל שחקן בחינוך. זה גם קובע את המעמד והכבוד שהם מקבלים.

תיאוריית זהות והערכה עצמית

אולי המרכיב האוניברסלי ביותר של החוויה האנושית הוא תופעת ה"עצמי ". דרך נוספת לתאר זאת היא "תפיסה עצמית" או "מודעות עצמית". אנחנו מכירים את עצמנו בגלל הניסיון הפנימי שלנו.

אנו מכירים גם בקיומם של "עצמי" אחרים במוחם של אחרים. חלק מהענפים של הפסיכולוגיה החברתית טוענים שמודעות עצמית מתרחשת רק בגלל קיומה של זהויות של אחרים.

לכן, לחינוך תפקיד חשוב ביצירת מודעות עצמית והערכה עצמית. לכן חיוני שמערכת החינוך תיקח בחשבון את ההשלכות של הוראה פורמלית על גיבוש הזהות האישית.

התיאוריה הנרטיבית

לבסוף, יש לנו תיאוריה נרטיבית. תיאוריה זו מרמזת על דרכי חשיבה והרגשה, במיוחד, הדרכים שבהן אנשים חושבים ומרגישים כאשר הם יוצרים את העולם האינדיבידואלי שבו הם חיים.

עבור ברונר, חלק מהותי מתהליך זה הוא היכולת הנרטיבית בעת יצירת סיפורים. למעשה, זו אחת התרומות הגדולות ביותר של ברונר לפסיכולוגיה. הוא הפנה את תשומת הלב לחשיבות הקריינות בפסיכולוגיה תרבותית.

אנשים תמיד הניחו שהיכולת הנרטיבית באה באופן טבעי ואין צורך ללמד אותה. אבל אם אתה מסתכל יותר מקרוב, אתה רואה שזה לא נכון בכלל. למעשה, החינוך משנה באופן משמעותי את האיכות והיכולת הנרטיבית של אנשים. לכן חשוב לעקוב אחר ההשפעה שיש למערכת החינוך על הקריינות.