סולם דירוג החרדה של המילטון

סולם החרדה של המילטון הוא אחד השאלונים הפסיכולוגיים הנפוצים ביותר כדי להבהיר את מידת החרדה ממנה סובל אדם. לכן, זה לא מכשיר אבחון אלא משאב שימושי ויעיל ביותר להערכת מצבו של המטופל, הסימפטומים הפסיכוסומטיים שלו, הפחדים והתהליכים הקוגניטיביים שלו.

סולם זה, שעוצב בשנת 1959 על ידי מקס ר. המילטון, פרופסור לפסיכיאטריה ולימים נשיא האגודה הפסיכולוגית הבריטית, הוא עדיין אחד הנפוצים ביותר בשימוש. הוא האמין שלא כולם חווים חרדה באותה צורה.

הוא לא באמת ניסה למצוא מכשיר אחר לאבחון הפרעה אלא משאב קפדני ביותר שבאמצעותו ניתן להעריך את מידת החרדה באדם. כמו כן, כזה שבאמצעותו הוא יכול היה להבדיל בין חרדה נפשית מחרדה סומטית בשל חשיבותה בהגדרת יכולת השליטה שיש לאנשים על המציאות המתישה מדי הזו.

מאוחר יותר, ב-1969, ד"ר המילטון רצה להעמיק מעט ולשפר את הסקאלה. לפיכך, הוא הבחין בין סימני שרירים סומטיים לסימנים תחושתיים סומטיים מבין אותם פריטים שהתמקדו בהערכת חרדה סומטית. לפיכך, עם מידה כזו של עידון בעת תכנון מבחן מהודק ככל האפשר, אתה כנראה יכול להבין את הרמז הברור בהקשר זה.

כל אדם חווה חרדה בצורה שונה. לפיכך, אין שתי מציאויות זהות. המשמעות היא שלא כולם יכולים להשתמש באותן אסטרטגיות טיפוליות. בדיקות כגון The Hamilton Anxiety Rating Scale מתאימות בעיקר למיצוי הטיפול בהתבסס על הצרכים המיוחדים של המטופל.

מטרת סולם דירוג החרדה של המילטון

סולם החרדה של המילטון הוא מכשיר הערכה קליני למדידת דרגת החרדה של אדם. זה שימושי גם לילדים וגם למבוגרים. כמו כן, זה מכשיר שגם רופאים וגם פסיכיאטרים יכולים להשתמש בו. אבל זכרו שזה לא קובע את האבחנה של הפרעה ספציפית (למרות שזה יכול לעזור בכל זאת).

יש גם בעיה שאנשי מקצוע בתחום הבריאות כבר קולטים עם המשאב הקליני הזה. קל לגשת לסולם דירוג החרדה של המילטון וכל אחד יכול להוריד אותו או אפילו לגשת למבחן באינטרנט. לכן, נפוץ שאנשים מתייעצים עם הרופאים שלהם בטענה שהם סובלים מחרדה חמורה.

אתה חייב לדעת שסוג זה של אבחון עצמי אינו מדויק. הסיבה לכך היא שסוג זה של בדיקה, כמו כל צורה אחרת של הערכה קלינית, חייב להיות מיושם על ידי איש מקצוע מומחה. יתרה מכך, בסולם דירוג החרדה של המילטון יש פריט שבו על החוקר להעריך את המצב בו מטופל ביצע את הבדיקה.

לכן, יש לה עדיפות קפדנית בהקשר זה מכיוון שהראיון עצמו במהלך המבחן הוא אחד המפתחות העיקריים לאבחון טוב. לפחות על פי מחקרים כמו אלה שערכו הפסיכיאטריות קתרין שיר וג'וני ונדר בילט בסולם דירוג החרדה של המילטון.

פריטים נמדדים

מבחן זה מורכב מ-14 פריטים ולכל שאלה חמש אפשרויות תשובה - החל מחוסר קיים ועד חמור מאוד. לפיכך, ציון של 17 או פחות מעיד על חרדה קלה. יתר על כן, ציון בין 18 ל-24 נקודות מרמז על חרדה מתונה. לבסוף, ציון בין 24 ל-30 אומר שאדם חווה מידה חמורה של חרדה.

14 פריטים מרכיבים את המבחן:

1. מצב רוח מודאג: דאגות, ציפייה לגרוע מכל, ציפייה מפוחדת, עצבנות.
2. מתח: תחושות של מתח, עייפות, תגובה מבוהלת, נע עד דמעות בקלות, רעד, תחושות חוסר שקט, חוסר יכולת להירגע.
3. פחדים: מהחושך, מזרים, מלהיות לבד, מבעלי חיים, מתנועה, מהמונים.
4. נדודי שינה: קושי להירדם, שינה מופרעת, שינה לא מספקת ועייפות ביקיצה, חלומות, סיוטים, ביעותי לילה.
5. אינטלקטואלי: קושי בריכוז, זיכרון לקוי.
6. מצב רוח מדוכא: אובדן עניין, חוסר הנאה בתחביבים, דיכאון, יקיצה מוקדמת, תנופה יומית.
7. סומטי (שרירי): כאבים וכאבים, עוויתות, נוקשות, טלטולים מיוקלוניים, חריקת שיניים, קול לא יציב, טונוס שרירי מוגבר.
8. סומטי (תחושתי): טינטון, טשטוש ראייה, גלי חום וקור, תחושות חולשה, תחושת דקירות.
9. תסמינים קרדיווסקולריים: טכיקרדיה, דפיקות לב, כאבים בחזה, פעימות כלי דם, תחושות עילפון, פעימה חסרה.
10. תסמינים נשימתיים: לחץ או התכווצות בחזה, תחושות חנק, אנחות, קוצר נשימה.
11. תסמינים במערכת העיכול: קושי בבליעה, כאבי בטן ברוח, תחושות צריבה, מלאות בטן, בחילות, הקאות, בורבוריגמי, רפיון במעיים, ירידה במשקל, עצירות.
12. תסמינים גניטורינאליים: תדירות נטיעה, דחיפות נטיעה, אמנוריאה, מנוריה, התפתחות קרירות, שפיכה מוקדמת, אובדן חשק המיני, אימפוטנציה.
13. תסמינים אוטונומיים: יובש בפה, סומק, חיוורון, נטייה להזעה, סחרחורת, כאב ראש מתח, הרמת שיער.
14. התנהגות בראיון: קשקושים, אי שקט או צעדים, רעד בידיים, גבה מקומטת, פנים מתוחות, אנחות או נשימה מהירה, חיוורון פנים, בליעה וכו'.

סיכום

ההיבט החיוני שיש להדגיש הוא שסולם דירוג החרדה של המילטון הוא משאב זמין באופן חופשי, כך שתוכל להשתמש בו בזמן שנוח לך. עם זאת, רק פסיכיאטר או פסיכולוג מוכשרים באמת לבצע הערכות ואבחונים.

על סמך התוצאות, איש המקצוע יציע אסטרטגיה כלשהי. מטרתו של ד"ר המילטון עוד בשנות ה-60 הייתה להיות מסוגל להשיג פרופיל מדויק ואמין ביחס לרמת החרדה של כל אדם. רק אז אדם חרד יסתגל היטב ויפעל לטובתו.

לבסוף, השאלות אינן המפתח להערכה נכונה. במקום זאת, מה שחשוב הוא הערכת טון הדיבור, היציבה וההבנה של המטופל - או היעדרם.