מה אומר המדע על אינטליגנציה?
בפסיכולוגיה, כשאתה מדבר על אינטליגנציה אתה נכנס לחור שחור שבו צללים מתבלבלים עם חפצים.
כשזה מגיע לניסיון להגדיר אינטליגנציה, יש הסכמה מסוימת סביב הרעיון שאנשים אינטליגנטים מכיוון שהם טובים בפתרון בעיות, בהצעת רעיונות חדשים ובמציאת נקודות מבט חדשות.
הפסיכולוגיה המודרנית תומכת גם ברעיון של סוגים שונים של אינטליגנציה ולא אינטליגנציה גלובלית. הודות להבנה החדשה הזו, כולנו יכולים להסכים שאיינשטיין, מוצרט וסרוונטס היו כולם אינטליגנטים.
ואנחנו יכולים לומר זאת מבלי שנצטרך לבדוק אותם, כי ההישגים, יצירות המופת והתגליות שלהם הם הוכחה מספיק ליכולותיהם. אינטליגנציה ניזונה מיכולות אחרות שגם גורמות לנו לזרוח, כמו מאמץ, זיכרון ויצירתיות.
מדענים רבים מאמינים שלאינטליגנציה יש מרכיב גנטי חזק. אבל זכרו, ה-DNA שלנו נותן לנו הרבה מהקלפים שעלינו לשחק בחיים, אבל לא את כולם.
אנו יכולים לרכוש יותר מהסביבה בה אנו חיים, במיוחד במהלך השנים הראשונות לחיים, כאשר הפלסטיות של המוח נמצאת ברמה הגבוהה ביותר. בשלב זה, המוח רק מניח את היסודות למבנים עתידיים, במיוחד אלה המעורבים בהתנהגות חברתית.
חקר האינטליגנציה החל בשני הקשרים מעניינים שבהם היה עניין בכימות ובמדידה של הבדלים אינדיבידואליים. האחד היה הצבא, שבו פועלת העבודה של רוברט ירקס בצבא אירופה במהלך מלחמת העולם הראשונה. השני היה חינוך (ראה עבודתו של אלפרד בינט על ארגון מחדש של מערכת החינוך הצרפתית).
בשני המקרים, הסיבה ללימוד אינטליגנציה הייתה להפריד בין אנשים אינטליגנטים לאנשים חסרי אינטליגנציה. בסופו של דבר, הם רצו ליצור מכשיר אמין שימדוד אינטליגנציה, וזה משהו שאנשים עדיין מנסים לעשות היום.
שיטות ארגון ייחודיות
נראה שלאנשים אינטליגנטים יש משהו במשותף עם אנשים יצירתיים: אהבה לכאורה להפרעות. המאפיין הזה, שעלול לגרום להרבה בעיות לאנשים החיים איתם, הוא תוצאה של היכולת שלהם למצוא פתרונות שונים.
לעתים קרובות הם מארגנים דברים בדרך המיוחדת שלהם, שונה מכולם. לדוגמה, תראה את הדרך שבה איינשטיין ארגן את שולחן העבודה שלו:
Kathleen Vohs ומשתפי הפעולה שלה ביצעו מחקר מעניין שבו חילקו באופן אקראי קבוצת מתנדבים לשתי קבוצות.
קבוצה אחת נכנסה למשרד עם שולחנות עבודה לא מאורגנים, והשנייה למשרד עם שולחנות כתיבה נקיים. כל קבוצה התבקשה לחשוב על רעיונות לפתרון בעיות שונות. התוצאה? האנשים שהיו להם שולחנות עבודה לא מאורגנים נתנו רעיונות טובים יותר וטובים יותר מאלה שבמשרד המאורגן.
חברים שאפשר לספור על יד אחת
נראה שלאנשים אינטליגנטים אין כל כך הרבה חברים. הזמן שהם מבלים במערכות יחסים נוטה להיות יותר נהנה מאלה שיש להם מאשר הקמת מערכות יחסים חדשות.
בנוסף, מחקרים מראים שבקרב אנשים אינטליגנטיים מאוד, יש מתאם שלילי בין מספר חברים לבין שביעות רצון או רווחה כללית.
זה מעניין, כי אם מנתחים את המתאם באוכלוסיה הכללית, זה בדיוק הפוך: ככל שיש יותר חברים, כך יש לו יותר שביעות רצון.
יש תיאוריה אבולוציונית שמסבירה את התופעה הזו: אנשים אינטליגנטים אינם זקוקים לתמיכה בתחומים רבים כמו כולם. להיות עם אנשים אחרים יכול להוות מכשול עבורם יותר מאשר תועלת.
אוצר מילים גדול של מילים רעות
לעבור את החיים ולזרוק עלבונות לא נראית כמו הגישה הטובה ביותר, אלא אם המטרה העיקרית שלך בחיים היא להיות בעל מוניטין רע או להסתובב עם אנשים שאתה לא מסתדר איתם.
אבל באינטרנט ואפילו בעיתונות כתובה, לא חסרים בעלי טורים שאוהבים להשתמש בשפה לא הולמת. אבל האם זה אומר שאנשים שמשתמשים במילים רעות הם יותר אינטליגנטים? לא, זה לא מה שאנחנו מנסים לומר.
נראה כי כמות הקללות השונות שהאדם מסוגל לייצר עומדת בקורלציה לאינטליגנציה. או כך נראה שמחקר משנת 2009 של הפסיכולוגים קריסטין וטימותי ג'יי מוכיח.
במחקר שלהם, הם ביקשו מהמשתתפים לנסות לומר כמה שיותר קללות. התוצאות גילו שמי שהפיק רשימה ארוכה יותר של מילים רעות יכול לעשות את אותו הדבר גם בקטגוריות אחרות של אוצר מילים.
ישנם דברים אחרים שמשותפים לאנשים אינטליגנטים, כמו לקום מאוחר, להיות שמאלני אידיאולוגי, ולדאוג לסביבה. נראה גם שאנשים אינטליגנטיים מאוד נמצאים בסיכון לפתח התמכרויות כדרך לפצות על חוסר אפשרי בגירוי.
