הקורטקס האנטורינאלי וזיכרון

הקורטקס האנטורינאלי מרכיב חלקים שונים של קליפת הריח
הקורטקס האנטורינאלי מרכיב חלקים שונים של קליפת הריח.
בשנים האחרונות, מדענים התקדמו בהבנת הקורטקס האנטורינאלי. הם גילו, למשל, שגירוי אזור זה מקדם נוירוגנזה ומשפר את הזיכרון המרחבי.

חוקרים יודעים מזה זמן מה שהסימנים הראשונים לאלצהיימר מקורם בקליפת המוח האנטורינאלית. אזור זה במוח מתחבר ישירות להיפוקמפוס והוא חיוני בתהליכים הקשורים לזיכרון אפיזודי, אוטוביוגרפי ומרחבי. זה גם המבנה שמגן על הזהות שלך ועל היכולת להסתגל לסביבה שלך.

בשנים האחרונות, ההתקדמות במדעי המוח הניבה הרבה תקווה. מדענים מבינים כעת, למשל, כיצד חלבון הטאו מצטבר באזור זה של המוח ומעודד ניוון עצבי איטי. מחקר שפורסם בכתב העת Journal of Neuroscience, למשל, סיפק כמה נתונים חיוביים מאוד.

חוקרים מצאו שהפעלת אלקטרוסטימולציה על קליפת המוח האנטורינאלית מעודדת ייצור של תאים גרגיריים משוננים. לאחר מכן, תאים אלה הופכים בהדרגה לחלק מרשת ההיפוקמפוס. במילים אחרות, הוא גורם לנוירוגנזה, אשר נוטה לגרום לשיפור קל בתהליכים קוגניטיביים הקשורים לזיכרון.

אלו התקדמות קטנות, אין ספק בכך. אולם כיום, אסטרטגיות המבוססות על גירוי אלקטרוני לא פולשני של המוח מספקות תוצאות מעניינות. בואו נלמד קצת יותר על הקורטקס האנטורינאלי, נכון?

"מדעי המוח הם ללא ספק הענף המרגש ביותר של המדע כי המוח הוא האובייקט המרתק ביותר ביקום. כל מוח אנושי הוא שונה - המוח מייחד כל אדם ומגדיר מי הוא או היא".

-סטנלי בי פרוסינר-

פונקציות של קליפת המוח האנטורינאלית

הקורטקס האנטורינאלי הוא אזור במוח הממוקם באונה הטמפורלית המדיאלית. לעתים קרובות מדענים מגדירים אותו כ"ממשק" שפועל בתקשורת מתמדת עם ההיפוקמפוס והניאוקורטקס. זה מחולק לשני אזורים: מדיאלי ולרוחב.

הקורטקס האנטורינאלי הוא מבנה בעל מספר קשרים לאזורי מוח שונים. לדוגמה, זה עובד בשילוב עם נתיבים חושניים וחזותיים. זה קשור גם לאונה הטמפורלית, הקודקודית והמצחית. עם זאת, כפי שהזכרנו לעיל, תפקידו העיקרי הוא לעשות נתיב ישיר להיפוקמפוס.

חשוב גם לדעת שהעניין בקליפת המוח האנטורינאלית הופיע בסוף המאה ה-19 עם סנטיאגו ראמון אי קג'אל. בזמן שהוא ניסה להבין כיצד פועלת מערכת העצבים, הוא גילה חלק מוזר של הקורטקס האחורי הזמני שמשך את תשומת לבו.

הקורטקס האנטורינאלי הוא אזור במוח הממוקם באונה הטמפורלית המדיאלית
הקורטקס האנטורינאלי הוא אזור במוח הממוקם באונה הטמפורלית המדיאלית.

הוא היה מוקסם לראות את הקשרים הרבים שלו עם שאר המוח. עכשיו בואו נראה למה אחראי האזור הזה במוח.

זיכרון הצהרתי ומרחבי

הקורטקס האנטורינאלי הוא המפתח ליצירת שני סוגים של זיכרונות: הצהרתי ומרחבי. כלומר, קשר מתמיד עם ההיפוקמפוס מאפשר לנו, בין היתר, לשלב את האירועים המרכיבים את הזיכרון ההצהרתי, האפיזודי והסמנטי שלנו. זהו האזור שמעצב, באופן מסוים, את הזהות, הנרטיב הפנימי וההיסטוריה האישית שלך. יחד עם זאת, הוא מכוון אותך במרחב שסביבך ועוזר לך להסתגל לכל הקשר.

זיכרון רגשי

כפי שהזכרנו לעיל, הקורטקס האנטורינאלי שולח מידע ומקבל מידע מההיפוקמפוס, שהוא החלק החשוב ביותר של המערכת הלימבית. אל תשכח שהאזור הזה קשור גם לאמיגדלה. כתוצאה מכך, לכל זיכרון שיש לך יש גם מרכיב רגשי.

הקורטקס האנטורינאלי, אותו מבנה קטן ואדיר, משלבת ואוגרת את כל התהליכים הללו.

מערכת הריח

קליפת המוח האנטורינאלית מהווה חלקים שונים של קליפת הריח. בממלכת החי (במיוחד בקרב טורפים) הוא מהווה חלק גדול, אך בבני אדם ובפרימטים, פקעת הריח מחברת רק 10% מהמבנה שלה לקליפת המוח האנטורינאלית.

עם זאת, במקרה של בני אדם, הקשר הזה מאפשר זיכרון ריח אפשרי. שם אנחנו יוצרים קשרים עם אירועי עבר וריחות מסוימים.

הקורטקס האנטורינאלי ומחלה

שינויים בקורטקס האנטורינאלי קשורים למגוון הפרעות. הידועה ביותר היא מחלת האלצהיימר. כאן, הצטברות חלבון הטאו שעבר מוטציה, יחד עם הסבכים הנוירו-פיברילריים שהם גורמים, נוטים להתרחש בעיקר באזור זה.

המרכז הרפואי של אוניברסיטת קולומביה אירווינג ערך מחקר שהשתמש ב-MRI פונקציונלי כדי להראות שאזור זה במוח הוא כמו הדלת למחלה ההרסנית הזו. מחקרים מראים גם שירידה באנטורינה מובילה לכשלים קוגניטיביים הגורמים להפחתה בנפח ההיפוקמפוס לאורך זמן. זו בעיה קלאסית בחולים עם דמנציה דמוית אלצהיימר.

ישנה מחלה נוספת הקשורה לקורטקס האנטורינאלי: סכיזופרניה. מחקרים כמו זה מאוניברסיטת אודין (איטליה) הראו שלחולים עם הפרעה זו יש קליפת מוח מופחתת. הפחתה זו בולטת יותר גם בצד ימין, וגורמת לאסימטריה מבנית ניכרת.

לסיכום, הבנה טובה יותר של הארכיטקטורה והפונקציונליות של המוח היא ללא ספק חיובית עבור המין האנושי. לדוגמה, הידיעה כיצד מחלות קשות אלו קשורות לאזורים כגון קליפת המוח האנטורינאלית מקלה על פיתוח אסטרטגיות מתאימות להאטת התקדמותן או שיפור איכות חייהם של חולים אלו בעתיד הקרוב.