כשאני עצוב, אני צריך אמפתיה, לא בורות
לפעמים קשה להיות אמפתי כלפי העצב שלך. קודם כל, הזדהות עם העצב שאנו חשים פירושה להודות שהוא קיים בכלל.
זה ירמז לא להתבייש בזה ולא להרביץ לעצמנו על קיומו. העצב מדבר על כאב שנגע בנפשנו, צער כואב וצריך להרגיש אותו.
זה היה פשוט להגן על העצבות שלנו אלמלא העובדה שלעתים קרובות להיות עצוב נתפס כשגוי.
"אין זמן להיות עצובים. אנחנו מקבלים רק חיים אחד, והם נועדו לחיות בשמחה ובחיוך. זה לא שווה את זה להרגיש עצוב!" כמה פעמים שמעתם דבר כזה? זה נשמע מוכר?
כמובן שלכל אחד יש רק חיי יחיד לחיות. וכמובן שהדבר האידיאלי יהיה שנהיה מאושרים רוב הזמן, ולא יהיו לנו בעיות להרוס את הקיום שלנו.
אבל העובדה היא שיש בעיות. כי החיים מורכבים מאור וחושך כאחד. הם מתקיימים במקביל באותו מרחב ובאותו זמן.
צריך לשמוע עצב כדי להיות מובן
אנו קולטים אור בגלל הזמן שבילינו בחושך. הודות לחושך, האור מאיר, מבהיר וחכם. לכן, מדוע איננו רואים עצב באותה צורה?
בגלל האכזבות, הפרידות ובכלל, המכות שהחיים נותנים לנו, אנחנו יכולים להוציא משמעות ממצבים מסוימים.
כך אנו לומדים לקחים שהופכים אותנו למי שאנחנו, בדיוק כמו שגרגרי החול הבודדים מרכיבים את כל החוף הענק.
חוויות כואבות נופלות דרך המסננת לתוך שלולית חוכמה. חושך הופך בהכרח לאור. זה הופך לשיעורים ומראה לנו מה עלינו להבין מחוויה מסוימת.
אז קח זמן להיות עם העצב שלך ולהבין אותו. הבינו מה כואב לכם ומה המשמעות מאחורי הכאב המסוים הזה.
הקף את עצמך באנשים שלא מזלזלים בעצב שלך
אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו את מה שאנחנו מרגישים. לא עם טיעונים נדושים כמו "לבכות לא עושה כלום".
תבכה אם זה מה שאתה צריך לעשות! זה לא עושה כלום! כי הצער שלך הוא בעל ערך. הצער שלך אמיתי וגדול. תבכה אם אתה צריך. בכי הוא משכך מתח. זה עוזר להפיג את הסערה בפנים. זה מנקז את הכאב שלך.
האזן לכל סוג של מוזיקה שתרצה להאזין לה. טפל באבלך כרצונך. שמרו על עצמכם ודאגו לכל אחד מהרגשות שלכם. תן להם מקום לצמוח ולנשום כדי להבין אותם.
אם הם שם, זה בגלל שיש משהו בנשמה שלך שצריך לשמוע ולהתחשב בו. הקף את עצמך באנשים שיודעים להעריך אותך ואת הרגשות שלך.
אנשים שלא יסמנו אותך כחלש כי אתה עצוב ולא ינסו לקרוע ממך את העצב מבלי להזדהות איתו קודם.
אין כאב גדול יותר מלחלוק את הצלקות שלך עם מישהו ולהתעלם מהם או לזלזל בהם. ההרגשה הזו של אי הרגשה שמקשיבים לנו או מוערכים, הופכת את העצב שאנו חשים לכבד עוד יותר.
שיתוף, במקום להתעלם, גורם לכאב להרגיש טוב יותר
זוכר את הפעם ההיא ששיתפת את הכאב שלך עם חבר קרוב ובמקום לתת לך קלישאה, הם פשוט היו שם איתך? הם פשוט נתנו לעצבות שלך להתקיים והסתרו עליה לזמן מה. דיברת, בכית ואפילו נתת להומור להציץ בין המילים חסרות ההיגיון והדמעות.
כך צריך לטפל בכאב. מחסה ודואג לו. לוקח את כל הזמן שצריך. חוכמה וחיבוק הכאב. הרגשות שלך נרגעים והמשמעות מאחורי הצער שלך מתחילה להופיע.
אבל משמעות זו לעולם לא תהפוך לגלויה אם נזרוק את העצב שלנו מבלי להתעמק בו קודם. אז חבק את הכאב שלך. אתה תמצא הקלה בחברה הנכונה. והחברה הזו, כפי שאתה יודע היטב עד עכשיו, היא לא אחרת מאשר שלך.
