מה זה בעצם קנאה?
כולנו יודעים על קנאה, רגש חברתי שאנו יכולים לראות בפעולה מדי יום. למרות שיש לו קונוטציה שלילית ברוב המקרים, יש לו גם פונקציות חשובות. הפסיכולוגיה מלמדת אותנו שרגשות אינם רעים או טובים (חוץ ממחלות נפש), הם יכולים להיות פשוט נעימים או לא נעימים. בנוסף, הם תמיד משחקים תפקיד.
קנאה - בהיבטיה הפשוטים ביותר - מיוצגת במערכת יחסים תלת-צדדית לא שוויונית. מערכת יחסים זו מורכבת משני אנשים ומאובייקט אחד. וכאשר לאחד האנשים האלה יש את החפץ והשני רוצה אבל לא קורה, יש אי שוויון. זהו רגש הכרוך בהשוואה חברתית.
השוואה חברתית
בני אדם חיים בחברות מורכבות, שבהן מעמד חברתי משפיע על חייהם. לכן, הגיוני, מנקודת מבט מסתגלת, שאנו דואגים לחיים החברתיים שלנו. כאן נולדת ההשוואה החברתית, במאמץ להיות ממוצב טוב יותר ולהיות בעל משאבים חברתיים טובים יותר.
השוואה חברתית יכולה להתרחש בשתי דרכים: (א) בעלייה, השוואת עצמנו עם אנשים שהם או שאנו תופסים שהם טובים מאיתנו. או (ב) יורדים, משווים את עצמנו לאלה שהם או שאנו תופסים שהם גרועים מאיתנו. כל אחד מהם ממלא תפקיד ויש לו את הסיבות שלו. אבל לחקר הקנאה, אנו מעוניינים בהשוואה העולה: אנו מקנאים במי שיש לו משהו שאנו רוצים.
השוואה חברתית עולה בדרך כלל מטרתה לזהות מה מבדיל אותנו מהאדם בעל המעמד הגבוה ביותר, כדי להשתוות או לשפר אותם. מטרה זו עשויה להשתנות בהתאם לתוכן ההשוואה ולאדם אליו אנו משווים את עצמנו. למשל, רגשות של גאווה יכולים לעלות אם נשווה את עצמנו למישהו שקרוב אלינו וכשזה משהו שלא רלוונטי לעצמנו.
קנאה תמלא תפקיד חיוני כאשר תנסה להשתוות או לשפר את אותו אדם בהשוואה העולה. המוטיבציה שלנו תהיה להשיג מעמד גבוה יותר בשל המשאבים החברתיים הנוספים ששיפור אותו אדם אחר יעניק לנו. וכדי להשיג זאת, קנאה יכולה לפעול בדרכים שונות, עליהן נדבר בהמשך.
מהי קנאה?
זהו רגש חברתי כואב בכך שהוא תוצר של מערכות יחסים לא שוויוניות. כפי שציינו, זה קשור להשוואות חברתיות והערכה עצמית. מסיבה זו, אנו יכולים לפעמים להתייחס אליו כאל מדחום חברתי. זה מאפשר לנו לכייל את המעמד החברתי שלנו ולנקוט פעולה במקרה שזה לא יהיה כפי שהיינו רוצים.
מכיוון שלפעמים זה מתבטא בגלוי כסימן של הערצה (אני כל כך מקנא!), זה נורמלי שזה לא ברור. במובן הזה, הסתרת הרגש הזה היא חלק מהפרוטוקול החברתי שלנו. זה ממלא שתי פונקציות ברורות. מצד אחד, היא מונעת מהאדם הקנאי לפרסם את מעמדם הנמוך בפומבי, ולהגן על עצמו מפני אובדן ערך אפשרי; והשני נמנע מאיומים על האדם שהוא מושא לקנאה.
מושא הרגש הזה יכול להתייחס למגוון גדול של אלמנטים. זה יכול לכלול רכוש, אבל גם מאפיינים אישיים או הכרה. זה הופך למושא של קנאה כשאדם לא מחזיק בו אבל רוצה בו, ורואה שלאדם אחר יש את זה. הרצון נובע בעיקר מניסיון להתגבר על עמדה נחותה או מקופחת. כלומר, אנחנו רוצים את זה לא בגלל מה האובייקט, אלא בגלל מה שהאובייקט מייצג.
עכשיו, איך אנחנו יכולים להגיב כשאנחנו מרגישים קנאה? כאן נכנסים שני סוגי תגובות הקנאה והשלכותיהן. על כך נדבר בחלק הבא.
סוגי קנאה
ישנם שני סוגים עיקריים: שפיר וזדוני (ידוע גם בשם schadenfreude). שפיר עולה כאשר לקנאי יש רגשות רעים כשהוא רואה את הצלחתו של השני, אבל לא מאחל להם דברים רעים. סוג זה גורם להתנהגות המכוונת לשיפור מעמדו של האדם הקנאי. הם יכולים להשיג זאת על ידי השגת מושא הקנאה מבלי להתערב באדם שהם מקנאים בו.
בקנאה זדונית, בנוסף לרצות את מה שיש לאדם האחר, הם מאחלים לו דברים רעים. אין התנהגות מכוונת לשיפור; התנהגותם תנסה להפחית מערכו של מושא הקנאה, או אפילו להקטין את מעמדו של האדם המקנא על ידי הסרת החפץ.
שני הטיפוסים מחפשים את אותו הדבר, האדם המקנא רוצה לקבל מעמד שווה או גדול מהמקנא. עם קנאה זדונית, זה מתקבל על ידי הפחתת מעמדו של הקנאים. עם קנאה מיטיבה, זה על ידי הגדלת מעמדו של האדם הקנאי. למרות שהראשון הוא חברתי באופיו, אסור לנו לשכוח שהשמחה היא גם רגש שנוכח מאוד בחיינו.
הנה שאלה שכדאי להרהר בה: כשאנחנו מקנאים באדם אחר, מה אנחנו מרגישים הכי הרבה, קנאה מיטיבה או שנאה?
